מפלי הריין- חלק חמישי
מתעוררים לבוקר גשום
אוף, מה זה הגשם הזה עכשיו באמצע יולי, לא הגזימו?
התכניות צריכות להשתנות, ולכן ניסע למפלי הריין ונמשיך לטייל בשוויץ
הדרך ארוכה ולמען האמת די מבאסת. אף אחד במשפחה הוא לא טיפוס של גשם.
כמעט מבלי להרגיש עוברים את הגבול
וכעבור זמן קצר, מפלי הריין מולנו
הטייס אומר שמתחשק לו להיכנס לשירותים, לפתוח את הברז על חזק, להשאיר אותו פתוח ולברוח…
אנחנו ממשיכים בדרך ומגיעים לעיירה הקסומה Stein Am Rhein המכונה גם “הבונבוניירה השוויצרית”.
בכיכר יש בניינים מקושטים מהמאות ה- 16 וה 17.
ממשיכים בדרכנו לעבר העיר קונסטנץ. יום ראשון היום- כל החנויות סגורות.
ובמרחק נסיעה קצר משם- העיירה Mainau שם נמצא אי הפרחים. לאחר השעה 17:00 מחיר הכניסה צונח בחצי ועובדה זו הופכת את המקום למושבה ישראלית פעילה…
האי יפהפה, הרבה פינות חמד. הגשם לא פוסק לרגע.
הדרך חזרה לצימר ארוכה מאד. שעתיים, ליתר דיוק. סוף סוף ובשעה טובה נגמרו הסוללות ב- mp של מקגייבר, וכולנו נושמים לרווחה. כן, מקגייבר הוא אחלה גבר אך טעמו המוסיקלי איך נאמר זאת בלשון עדינה…די מפוקפק. המצ’יסטה מנדבת את ה- mp שלה. האוטו מתעורר לחיים. כולנו מתפקעים מצחוק מהאוסף האקסטראווגנדי הכולל את הלהיטים “רכב חברה”, “שיר המקפלות”, “Barby girl” וגם שיר שלמדה בשיעורי ערבית “שטאר שאטר” אותו היא אוהבת במיוחד! לפחות נשארנו עירניים כל הדרך חזרה.
שימו לב למזג האוויר: כל היום ירד גשם, וב- 20:00 בערב מתחילה לצאת השמש. עכשיו היא נזכרה לצאת?
