ביומיים הבאים, אנחנו מטיילים באדינבורו.
מסתבר כי הבית שלנו מרוחק 9 ק”מ בלבד מאדינבורו והנסיעה לעיר מהירה וקלה. בנוסף, זו שעת בוקר מוקדמת ביום ראשון, כך שאופפת אותנו קארמה חיובית. הכבישים ריקים והנהגים הסקוטים שכן מאיישים את הכביש הם אבירי הסבלנות. אנחנו כבר מאוהבים.
מצאנו לנו חניון נהדר וריק שממוקם 50 מטר מהרויאל מייל. אנחנו זחוחים לגמרי מהמזל הטוב שאופף אותנו עד השניה שמתחיל לרדת גשם שמלווה ברוחות עזות. קיץ סקוטי טיפוסי.
בזו אחר זו, המטריות הישראליות שהבאנו איתנו מהארץ מתפרקות, ובמקומן נרכשות 4 מטריות סקוטיות משובצות וגדולות. כשהגשם פוסק, מקגייבר מאפסן אותן בתיק הגב שלו, ויש לזה לוק של חמת חלילים, שמעורר הרבה חיוכים בקרב העוברים והשבים. בכל אופן, מאותו יום, לא ניזקקנו להן יותר, ובכל פעם שאיזה סקוטי הסתכל על תיק המטריות של מקגייבר הוא גיחך עד שאחד הסביר לנו את פשר הגיחוך ואמר: “אנחנו הסקוטים לא זקוקים למטריות כשיורד גשם”.
המטריות הסקוטיות, זכר צדיקות לברכה לא זכו לחזור איתנו לארץ. הן אבדו בטיסה בחזרה לישראל, ומאז ועד היום כשאנחנו מגיעים לאיזה שדה תעופה בעולם, רצה בדיחה קבועה במשפחה, שהמטריות בטח מסתובבות עד עצם היום הזה על איזה מסוע בתקווה לשוב אלינו.
יהי זכרן ברוך.
אז בחזרה לרויאל מייל. שני מטר לפני הטירה, אשר נמצאת במעלה המייל המלכותי אנחנו מסתתרים מהגשם במוזיאון הקמרה אובסקורה.
במבנה בן ה 5 קומות יש אשליות אופטיות שונות. אנחנו נהנים מקומת ההולוגרמות. אבל ההפתעה היא בקומה העליונה בחדר הקמרה אובסקורה. זהו חדר חושך עם מתקן מיוחד משמקרין את מה שנעשה ברחוב על צלחת גדולה המונחת במרכז החדר. המדריכה מדגימה כיצד היא לוכדת אנשים שהולכים ברחוב ומעלה אותם על פיסת נייר. נחמד ביותר.
ביציאה מהקמרה אובסקורה אני והמצ’יסטה רוכשות טבעות מצב רוח, שמשנות את צבען בהתאם למצב רוחנו. זו תחילתה של מסורת, ומאז בכל פעם שאנחנו נוסעים לטייל אנחנו רוכשות טבעות כאלה.
הטבעות שלנו לכל אורך הטיול, ובלי יוצא מן הכלל משדרות שאנחנו במצב סבבה.
עכשיו אנחנו בכניסה לטירה.
התור לרכישת כרטיסים הוא ארוך, ואנחנו תיזמנו שעה. מוכר הכרטיסים משכנע אותנו לרכוש את כרטיס האקספלורר פס. שתקף ל 7 עד 14 יום ומקנה כניסה חופשית להרבה טירות כשהמרכזיות בינהן היא טירת אדינבורו וטירת סטרלינג.
הסיור בטירה הוא חופשי. בכניסה לטירה מרפסת תצפית נהדרת על כל העיר.
עוד בטירה: החדר שבו ילדה מרי מלכת הסקוטים את ג’יימס השישי מלך סקוטלנד.
עיקר העלילה: אליזבט הראשונה, מלכת אנגליה הוציאה להורג את מרי מלכת הסקוטים- אחותה. צחוק הגורל: לאחר שמתה אליזבט ללא יורשים- הומלך ג’יימס, בנה של מרי, למלך אנגליה והיה למלך ג’יימס הראשון.
עוד בטירה: תערוכה יפה שמציגה את הנשים במלחמות העולם.
התור הארוך ביותר נמצא באולם בו מוצג כתר המלוכה הסקוטי וגם אבן הגורל ששימשה להכתרתם של מלכי סקוטלנד.
עוד נופים מהטירה:
בצאתנו מהטירה, אנחנו נכנסים לחנות שנראית קטנה מבחוץ אך מסתבר שהיא ענקית מבפנים והיא בנויה משלוש קומות: זהו מפעל שבו מוכרים את אריגי הטארטן ועוד הרבה מוצרים נוספים מאריגי טוויד וצמר.
במורד המייל המלכותי, בבית מס’ 42 שוכן מוזיאון הילדות. Museum of childhood. וכאן מוצג אוסף יפה של צעצועים ישנים.
בהמשך הרחוב, ממש לפני כנסיית קנונגייט ישנו מוזיאון שנקרא מוזיאון האנשים הפשוטים people’s story המספר את סיפור התושבים באדינבורו. בעבר היה כאן כלא ובית משפט.
פריטי יום יום משחזרים את סיפור חייהם ואת תנאי החיים הקשים שהיו לאנשים כאן במאתיים השנים האחרונות.
בלי שהייתי מודעת, פגשתי את בלאק ג’ק רנדל, הידוע לשמצה
.
בקצה המייל המלכותי שוכן לו ארמון הולירוד, הארמון של מלכת בריטניה המשמש אותה בביקוריה בסקוטלנד. לפי הדגל, רואים שהיום המלכה לא בבית.
מאחורי הארמון מתנוססת גבעה- ומי שמעפיל אליה מגיע לנקודת תצפית מצויינת הנקראת Arthur’s seat.
ובסמוך לארמון נמצא מוזיאון dynamic earth.
כשהתעייפנו, החלטנו לעלות על אוטובוס תיירים שעורך סיור מודרך בעיר.
הנהג: “איזה שפה אתם מדברים?”
אנחנו: “עברית. אנחנו מישראל”
הנהג: “אהההה! אתם העם הנבחר- עין תחת עין, שן תחת שן! אתם גיבורים אתם!”
וזה נאמר לנו בלי טיפת ציניות.
בין החלק העתיק של אדינבורו לבין אזור הקניות מפריד פארק- Princess park.
רחוב פרינסס הוא הרחוב הראשי
***
