אנחנו נפרדים לשלום מהבית שלנו ופוצחים בנסיעה צפונה לעבר ה- Highlands . עוברים מעל הגשר העצום והמרשים forth bridge שמעורר אצלנו הרבה ריגושים:
ומשם אנחנו עולים על כביש A9 המהיר.
בדרך אנחנו עוצרים באתר חביב הנקרא STANLEY MILLS. ושכלול באקספלורר פס שלנו.
זהו מוזיאון אינטראקטיבי, מתאים מאד לילדים, שמציג בצורה חוויתית את חייהם של הפועלים אשר עבדו בטחנה הזו שיצרה צמר. מסופר שם על תנאי העבודה הקשים ששררו במקום לפני ואחרי איגוד הפועלים. בכניסה מקבלים שאלון, וכדי להגיע לתשובות הנכונות, יש לחקור באופן יסודי את המקום. רק ראינו מבחן, מיד הוצת האדרנלין הנרדי שלנו, ויצא כי חרשנו את המוזיאון כדי לקבל ציון גבוה. רק שאלה אחת נותרה ללא מענה ואת התשובה לשאלה הזו גילתה לנו מוכרת הכרטיסים (“כמה זמן נמשכה ארוחת הצהריים של הפועלים במפעל?” 45 דקות זוהי התשובה הנכונה). צ’ופרנו במדבקה, ויצאנו מאד גאים בעצמנו.
המשכנו בנסיעה ועצרנו במקום יפה לקפה, אבל מכיוון שזו סקוטלנד- אז לתה.
זהו הנוף הקסום שראינו בדרך:
ו 
בדרך עוד עצרנו במוזיאון הפתוח, אך הסתבר כי הוא סגור:
המצ’יסטה בלוק סקוטי עסלי, מאוכזבת.
בשכה טובה אנחנו מגיעים לעיירה Aviemore, שם נמצא הבית “שלנו” לארבעת הימים הקרובים. גרהאם, בעל הבית, השאיר לנו את המפתח בכספת שבכניסה לבית ואת הקוד לכספת שלח במייל. כך נראה הבית מבחוץ:
ומבפנים:
לאחר התארגנות בבית אנחנו יוצאים לעשות סיור שטח:
בתקופה המדוברת, היתה המצ’יסטה מכורה למכונות מזל, ובמקום הזה בילינו כשעה, כשהגמבלרית הקטנה הזו שרפה הון קטן:
אנחנו מגיעים ללוך מורליך, ומתכוונים לעשות שם טיול קטן, אבל הגשם לא חשב כמונו:
ולכן אנחנו שבים לעיירה.
לא סתם צילמתי את הסופר. כי מסתבר שזהו הבילוי המסעיר ביותר שיש לאביאמור להציע.
אבימור היא עיירת נופש מלאה בחנויות לציוד סקי, בתי מלון ובתי הארחה. היא מטופחת ויפה להפליא. אך בפאב המקומי מסבירים לנו שלאחר 21 בערב אין כניסה לילדים, ובלית ברירה אנחנו מחליטים לבלות בסופר, כמיטב המסורת המשפחתית.
***
