בבוקר אנחנו מחליטים לנסוע לפורט אוגוסטוס ולברר מה נסגר עם המפלצת מלוך נס.
הנסיעה לשם יפהפיה:
כפי שניתן לראות הכבישים כל כך צרים, שרק רכב אחד יכול לעבור בכל כיוון. הנוהג המקומי הוא, שכשמגיע מולך אוטו- או שאתה או שהנהג שמולך יורדים לשוליים וממתינים . וכשהוא חולף מולך- שניכם מרימים אצבע. מן ג’סטה בריטית יפה ומנומסת שגורמת לנו עוד יותר להתאהב בהם.
כעבור שעה וחצי של ירידה לשוליים והרמת האצבע, אנחנו מגיעים בשעה טובה לעיירה Fort Augustus . משם יוצאות הפלגות ללוך נס.
אך עד שתצא ההפלגה אנחנו עוקבים מרותקים אחרי תהליך המעבר של הסירות בין התעלות והלוכים אל הים הגדול. זהו תהליך שלם של פתיחת סכרים, עליית מפלס המים, עלייה לתעלה הבאה וכן הלאה.
מההפלגה עצמה, אני לא מסוגלת לדווח כיוון ש:
א. נרדמתי.
ב. גם מקגייבר בעלי הגיבור נרדם.
בכל מקרה הילדים מעידים כי המפלצת נסי לא נראתה בסביבה.
כשחזרנו לאוטו עמד האיש הזה וניגן:
ולעניות דעתי הקובעת, אני אומרת ליושבי האוטו כי גבר בחצאית זה מהמם. וזה עוד לפני שהתוודעתי לקיומו של ג’יימי פרייזר.
משם המשכנו לנסוע לכיוון העיר Inverness . זוהי העיר הגדולה של ההיילנדס, והנהר נס חוצה אותה.
***
