קרואטיה- חלק שמיני- או: איך אומרים פקק תנועה בקרואטית?

לאחר ארוחת הבוקר (טוסט על מחבת בהעדר טוסטר, שמעתם על הפטנט? זכויות יוצרים למקגייבר)

אנחנו אורזים ויוצאים לדרך.

חשבנו לנסוע בדרכים הכפריות הנהדרות של קרואטיה, להגיע לים האדריאטי ולנסוע במקביל אליו כדי לראות את עיירות החוף היפות ולהנות מהיום.

אז חשבנו.

קודם כל, הדרכים הכפריות בקרואטיה הן אכן כפריות. בסגנון מזרח אירופה כפריות והנסיעה בהן היא א-י-ט-י-ת. 60 קמ”ש לכל היותר. זה לוקח קצת זמן.

שימו לב לעמודי החשמל פרי סטייל. אפשר פשוט לקחת גזע עץ ולהפוך אותו לעמוד חשמל:

דבר שני, כשהגענו לים נקלענו לרצף של פקקי תנועה מטורפים. בפקק אחד איילת תיזמנה שעתיים לשני הכיוונים, כך שנשללה אפשרות המילוט.

בזמן הזה שיחקנו במשחק “זהה מאיזו ארץ הגיעה המכונית המגיעה ממול ע”פ לוחית הרישוי” מסקנותינו: הכי הרבה מגיעים לכאן מאיטליה ומפולין. הצרפתים אוהבים לסחוב את הסירות שלהם קשורות מאחורה, לגרמנים יש את הקארוונים הכי גדולים ובכל מכונית עם גג פתוח ממותקנת קבוע בלונדינית ליד הנהג.

בשלב מסוים הצלחנו לחמוק לכביש צדדי שהוביל לכביש מהיר, נסענו בו 5 דקות אבל נתקענו 45 דקות על השעון בפקק לעמדת התשלום (בקרואטיה משלמים במזומן בכל תחנת מעבר בכביש המהיר- שיטה לא יעילה בעליל).

וכך כשאנחנו מזדחלים לנו לאיטנו, הגענו לאופטיה. ועשינו בה עצירת התרעננות:

(הפסל של הנערה עם השחף הוא הסמל של אופטיה)

אף היא הגיעה הנה:

במסעדה שישבנו לאכול, ממש על קו הים השחפים עצרו לנוח על גג המסעדה

פיצה מרגריטה על רקע ים אדריאטי. הכי טעים.

משם המשכנו בדרכנו ל- PULA שם המתינה לנו דירה חביבה שהיא חלק מקומפלקס דירות.

והיא נמצאת ממש קרוב למרינה

באותו יום כבר לא היה לנו כח לטייל, אבל למחרת בבוקר חקרנו את פולה לאורכה ולרוחבה. עלינו על אוטובוס hop on hop off

שזו שיטה מצויינת לעצלנים לראות את העיר ולקבל הסברים מבלי לאבד אנרגיה חלילה.

אז יש בפולה קולוסיאום

וגם שער נצחון קטן

קודש הקודשים של העיר הוא חוף הים של פולה

יש בה גם שוק

עם ילדים מתוקים

וסמטאות חביבות בסגנון איטלקי

אבל האתר שהכי אהבנו בפולה, הוא אתר הקודש הזה, המכונה במשפחתנו אם הדרך:

שבו ה- WIFI הוא חופשי.

אני יודעת שבעוד 4-5 שנים כשנקרא את זה נורא נצחק, כי WIFI יהיה חופשי בכל נקודה בעולם כמו חמצן, אך בכל זאת ראוי לציין שהיום בקרואטיה התנאים קשים לגולשים.

באנו בגלל הצ’יזבורגר, נשארנו בגלל האינטרנט. שעה. עד שהמבוגר האחראי במשפחה, המצ’יסטה, אמרה שיאללה, בואו נזוז.