את הקפה של הבוקר מקגייבר מכין לי על מצקת מעל הגז יען כי בצימר עם הלוקיישן המעולה ועם הוילונות המשובצים אין אפילו קומקום חשמלי. רר…
את הקפה שלי הוא מכנה “קפה של נהגי משאיות”
:
אנחנו נוסעים באוטו לחניון מס’ 2 של שמורת פלטוויצה.
רוכשים כרטיסים ושותים קפה אמיתי בבית הקפה. שיורד טוב יותר בגרון עם שטרודל. אני מודיעה שכשאני חוזרת לארץ אני יוצאת לריצה. ומקגייבר מוסיף: “אני יוצא לריצה סביב כדור הארץ” והילדים מעירים: “ורצוי שלוש פעמים ברצף”. אוח, החיים פה קשים, באמת!
המסלול שאנחנו בחרנו לעשות הוא מסלול H, מסלול ארוך שיוצא כאמור מכניסה מס’ 2. ההתמצאות היא פשוטה, פשוט עוקבים לכל אורך המסלול אחרי השילוט H. מגיעים לתחנת האוטובוס, האוטובוס הלבן מעלה אותנו לכיוון המפלים:
ואת כל הדרך אנחנו עושים בהליכה בכיוון הירידה, לאורך המסלול על גשרוני העץ. הנופים הם יפים, מרהיבים, נפלאים ומהממים. יש עוד שם תואר מהמשפחה הזו שטרם השתמשתי בו?
דונלד דק גם הגיע לפלטוויצה:
אחר כך עולים על מעבורת שחוצה את האגם.
בעברו השני של האגם ממתינה לנו ארוחת צהריים.
ומשם בהליכה עד המפלים התחתונים:
הפרפר הזה שחה במים! אחד המטיילים משה אותו מהמים ואני צילמתי- הוא ענק- כל כנף בגודל כף יד.
לדג הזה גם קוראים אדולף:
ומשם האוטובוס מחזיר אותנו בחזרה לחניון.
וכך נראה סוף היום שלנו:
