אחרי יקיצה טבעית והתארגנות של בוקר, אנחנו צועדים שוב לעבר האגם.
בצמוד לאגם אנחנו מבחינים בתחנה מטאורולוגית קטנה.
אנחנו מתעניינים בשייט עם גונדולייר לכיוון האי שבאגם.
הגונדולייר החביב שלנו, מזמין אותנו לשבת על “לארה”, הגונדולה שלו ולהמתין מעט עד שהסירה תתמלא. בינתיים הוא מראה לנו את פסגת הטריאגלב ומסביר לנו שזהו ההר הגבוה ביותר בסלובניה. אכן- שלושת הפסגות האלו הן הסמל של סלובניה.
כשהסירה מתמלאת אנחנו יוצאים לדרך.
שלושת הסירות שהיו איתנו יצאו לפנינו ואנחנו מדדים אחריהן.
אך הגונדולייר הבלונדיני והחזק שלנו מתמלא במוטיבציה ואט אט הוא מדביק את הפער ומשאיר את כל שלושת הגונדולות מאחורה. אנחנו והקולגות הספרדים שיושבים ביחד איתנו בגונדולה מעודדים אותו.
כשעוגנים באי, אנחנו נפרדים ממנו לחצי שעה. עולים ב- 99 המדרגות ומגיעים לכנסייה.
האטרקציה כאן היא הפעמון של הכנסייה. כולם עומדים בתור כדי למשוך בחבל כדי לצלצל בפעמון כי האגדה מספרת שמשאלה שהובעה בזמן הצלצול- תתגשם. כמובן שגם אנחנו עומדים ביחד עם כל היפנים בתור כדי לצלצל.
המצ`יסטה, בפוזת קאוזימודו הגיבן מנוטרדאם מספרת אחר כך שהמשאלה שהיא הביעה: שכל החתיכים של סלובניה ישובטו לישראל. אך היא חוששת שמשאלות שמובעות בכנסייה ע”י ילדה יהודיה לא יתגשמו לעולם.
אני נדבקת ברוח המצ`יסטה ומסבה את תשומת ליבה לג`יזוס החסון התלוי מחוץ לכנסייה- יש לו שיער ארוך…זקן זיפני…הוא חצי ערום…יודע לעשות קסמים והכי חשוב- הוא ישראלי! בכל רמ”ח איבריו החסונים. כפי שאפשר להבין אני חובבת עד מאד את מראה הישו סטייל.
(תזכרו את זה, זה יחזור על עצמו הרבה פעמים בטיול הזה
)
המצ`יסטה פוסקת: “לאאאאאא!”
ומצביעה על סלובני בלונדיני בבגד ים תכלת זערורי שניצב מולנו. (לא צילמתי!!!)
אנחנו חלוקות.
בצמוד לכנסייה ניצב מגדל השעון. זוהי האטרקציה השניה של האי. גם בו יש מדרגות, ואנחנו מטפסים בהן כדי לחזות במנגנון של השעון הגדול.
ביציאה משם הטייס מתאבזר בגלידה, שזוהי האטרקציה השלישית של האי ואנחנו חוזרים למעגן.
הגונדולייר הבלונדיני ממתין לנו שם ומשיב אותנו ל- mane land.
עכשיו אנחנו צועדים ברגל לכיוון גבעת סטרזה.
יש שם רכבלים שמובילים לפיסגה עם מסלול של 500 מטר מגלשת הרים המכונה toboggan.
לידיעה- במעלה הגבעה יש גם פארק חבלים עם 5 מסלולי קושי שעליו הילדים בחרו לדלג.
אז מקגייבר ואני עושים סיבוב אחד בטובוגן המדליק הזה, והילדים עורכים שני סיבובים.
בדרך אנחנו עוברים דרך חנות עתיקות, והצלחת הכחולה הזו, עושה עלייה לישראל:
חוברים לאוטו ונוסעים לכיוון הכפר Podhom כדי לאכול ארוחת צהריים. יש שם מסעדה עם מעשנת ענקית בכניסה. בקומה התחתונה מתעשן לו להנאתו חזיר, ובקומה העליונה מתעשנות להן תרנגולות. כשר בהשגחת הרבנית איילת.
אנחנו כמובן אוכלים את העופות הכשרים האלו ואחר כך זוחלים למיטות הרכות שלנו בוילה אנה כדי לשנ”וץ שנת צהריים בריאה.
שניה לפני שאני נרדמת אני חושבת, איזה מהמם הוא חדר השינה שלנו על כל קישוטיו היפים והקטנים ועל חלונותיו הענקיים הפונים לגינה האחורית המטופחת והכה מקסימה.
ואז אני עוברת למצב צבירה של פיתה.
zzzzzzz
אז אחרי ששנ”צנו יפה יפה ואנחנו מתמלאים בכוחות, אנחנו נוסעים לכיוון המצודה שרואים אותה משקיפה על האגם מלמעלה. היא מכונה: BLESJSKI GRAD.
המצודה יפה עד מאד. האגדה מספרת כי בשנת 1500 לספירה ניהל את הטירה הזו אדם מרושע בשםהרטמן קרייג שהתעמר בחקלאים של הסביבה- הוא התאכזר אליהם, השיג גבול וכל הזמן הפר את זכויותיהם. אז יום אחד נמאס לחקלאים והם העלימו אותו מבלי להשאיר עקבות. אך אלמנתו פוליקסנה, שהתאבלה על בעלה כל חייה, המשיכה למרר לחקלאים את החיים.
(שלט משמח לבב אנוש)
המצ`יסטה מבחינה מבעד לעדשת הטלסקופ באיזור באגם שמוקצה לשחייה.
“פליז, פליז, פליז! אפשר גם ללכת לשם? פליז???”
אז 20 דקות אחר כך היא נצפתה בפוזה הזו:
והזו:
והזו:
