I feel sLOVEnia: חלק 11- לובליאנה
הבוקר מעט אפרורי ואף אפילו גשום. אמצע אוגוסט. אח, איזה כיף זה אירופה.
זה הנוף שאנחנו מתעוררים אליו בבוקר:
וזה מה שרואים מחלון חדר השינה “שלנו”:
אנחנו בדרכנו ללובליאנה.
לנסוע עם GPS באוטו זה כמו לנסוע עם מלשינון באוטו. בכל דקה הוא מעיר לנהג: “עברת את המהירות המותרת!” ואני באופן עקבי עונה לו: “סתום ת’פה!”. קוראים לו קובי, אגב, ומדי פעם אני מנהלת איתו שיחות עומק במהלך הנסיעה. אריאל, אם אתה קורא כאן, יש לנו אותו בזכותך- תודה רבה 🙂. ובכל זאת הוא הביא אותנו לכל מקום שרצינו והחזיר אותנו בשלום.
כפי שניתן לראות בתמונה, בזמן שהזעתם- פה יש 18 מעלות בחוץ. כבר הזכרתי שזה אמצע אוגוסט?…
חונים את האוטו בחניון התת קרקעי של קניון maxi. וכן, ניחשתם נכון- עוצרים לקפה ועוגות, אחרת העיניים שלנו לא נפתחות טוב.
ליד הגשר המשולש ניצב פיסלו של המשורר הסלובני פרשרן.
אם מסתכלים טוב, ועוקבים אחרי מבט העיניים של הפסל, רואים שהוא מביט אל פסל אהובתו הבלתי מושגת🙂 שניצב בצד השני של הכיכר, על הבניין הצהוב.
אגדה אורבנית מספרת כי כשעוברת בתולה על גשר הדרקונים, הם מכשכשים בזנבם.
הסתכלתי טוב, כשאנחנו היינו שם, אף דרקון לא כשכש.
פיייי…איזו עיר…
עלינו על הפוניקולור לטירה כדי להביט על הנוף מלמעלה.
המצ’יסטה נדלקה על נעליים מדליקות ביותר שמאד מצאו חן בעיניה, שמזכירות לה את ארץ מורשתה אנגליה ושגרמו לה שמחה גדולה.
אכן כן, אני מחנכת את בתי למצוות ולמעשים טובים. התבקשתי ממנה לצלם אותן מכל זווית כדי לשמור את חברותיה מעודכנות מהנעשה בלובליאנה.
אף מצאנו עגילים תואמים:
ומקגייבר גילה אפליקציה חכמה יותר ממני- אתה עומד מול מוניומנט- בניין או פסל, מצלם אותו- האפליקציה סורקת את התמונה ואומרת בדיוק מהו ואיפה הוא נמצא. ואכן האפליקציה עובדת, רק ש- WIFI הוא המצרך הכי מבוקש בטיול הזה, אפילו יותר מקרם שניט.
נוף לובליאני חד גוני…
הופך בשנייה ליפהפה ומעניין
כשהולכים במרכז הישן של לובליאנה אי אפשר שלא להבחין במאות הנעליים התלויות מלמעלה
המנהג המשונה הזה, להשליך את הנעליים מעל חוטי הטלפון החל כאן לפני כשנה
אגב, לתופעה הזו של השלכת נעליים מעל חוטי חשמל/ טלפון יש כמה משמעויות: באמריקה נוהגות כנופיות לסמן כך טריטוריה. זהו סימן מוסכם בין סוחרי סמים כי באיזור הזה מתנהל סחר בסמים. בלובליאנה אין כנופיות או סוחרי סמים, במיוחד לא באיזור העתיק של העיר. מקורו של המנהג הזה כנראה החל כשמישהו רכש נעליים חדשות, כמו המצ’יסטה, והשליך את הישנות מעל חוטי החשמל, ואחרים המשיכו בדרכו. לא ממש שיטה אקולוגית אבל זו אטרקציה תיירותית🙂.
ואיך אפשר בלי ישו יקיר הבלוג וכוכב הטיול הזה:
כשחזרנו לכפר שלנו עברנו לבגדי ים וקפצנו לבריכה המחוממת. הג’קוזי התפנה ממשפחת קדמוני הישראלית שהשתכשכה בו ביום הקודם, ומקגייבר ואני התיישבנו אחת על השני תוך אימוץ הפוזה הכה חביבה עלינו של הזקנים מהחבובות, ועברנו איש איש, על כל מי שנכח בבריכה. עם כל הישראלים שנכחו שם באותו היום, הסליחה. כן, דיברנו גם עליכם🙂.
כך נראתה ארוחת הערב שלנו:
נראית דלת קלוריות, דיאטטית ותמימה, אבל זה רק בגלל שהלזנייה והכנפיים בגריל לא נכנסו לפריים…
