מבחינתי זה אחד הימים הכי יפים בטיול שלנו.
נוסעים בבוקר לכיוון רמת פלנינה Velika Planina הקרובה מאד להיכן שאנחנו מתגוררים בתרמה סנוביק.
אל רמת פלנינה עולים רועי הבקר ביחד עם עדרי הפרות שלהם בקיץ ושם הם מתגוררים בתוך מבנים מסורתיים מיוחדים.
עולים ברכבל הסגור אל הרמה,
ומשם ברכבל כסאות פתוחים אל התיישבות הבקתות.
הנופים שאנחנו רואים הם הנופים הנפלאים ויוצאי הדופן של הרי האלפים הקאמיניקאים.
יש שם שקט, שלווה, דממה רגועה- ופשוט תענוג לשוטט במרחבים הפתוחים ובין הבקתות.
אני מאד רוצה להישאר כאן. מאד. כדי להזיז אותי מכאן מקגייבר מבטיח לי שאנחנו חוזרים לכאן יום אחד. בפנסיה אולי. אז יש למה לצפות
.
הבקתה הזו למכירה, למי שמעוניין הנה מס’ הטלפון:
אני סבורה שזהו תורמוס, אבל רק עננת תגיד אם זה נכון:
ואיש הקש הזה הדגים לי איך הוא תוקע בשופר:
עצרנו לשתות קפה בפונדק הקסום
הקפה היה אחד הפוטוגנים בטיול
ואז הבחנו בתפריט:
אז גם נזכרנו שאנחנו רעבים, כי מזה כמה דקות לא בא אוכל אל פינו. הזמנו אוכל טיפוסי לאיזור- נקניקיות מעולות עם כרוב מבושל ועוגת גבינה חמה עם פירות יער.
היה יאמי.
במהלך הארוחה:
הטייס: “אמא, את אוהבת אותי? כמה את אוהבת אותי?”
אני: “מאה”.
הטייס: “מאה אבל באיזה יחידות?”
אני: “נגיד, מייל”
מקגייבר מזהה את פוטניצאל הניג’וס ומתערב: “אם אתה עומד מאה מייל ממנה- היא מה זה אוהבת אותך!”
סתם. אני חולה עליו
אחר כך ירדנו למטה
כשיורדים עם הרכבל חזרה למטה יש:
א. לכולנו לק בציפורניים
ב. קיר טיפוס חביב.
משם נסענו למרכז קניות בעיר קאמניק. קוראים למרכז Qlandia. כל אחד מאיתנו מצא לעצמו משהו נחמד לקנות.
אף אני מצאתי…
באנגלית יש ביטוי יפה לנשים כמוני. קוראים לנו shoe whores…ואני נושאת אותו בגאווה.
אנחנו חוזרים לדירה שלנו לאכול ארוחת צהריים שחיממנו במו ידנו ואח”כ הולכים להשתכשך בג’קוזי ובבריכה המחוממת שבפארק המים.
הילדים הולכים לפנינו:
ובזמן שאנחנו מתארגנים, מקגייבר מבחין כי בשיח שמתחת לחלון של חדר השינה שלנו מתפרפרים להם עשרות פרפרים:
לקראת ערב נסענו לגני וולצ’י פוטוק.
זהו אחד הפארקים הכי יפים שראיתי.
יש שם מדשאות, שבילים נהדרים, גינות ירק קטנות, פרחים…
יש שם ביתנים עם ספרי ילדים שאפשר לקרוא במקום:
ויש שם גם אומגה נהדרת שגם ילדה בת 13 יכולה להנות מהם, גם ילד בן 16
וגם ההורים שלהם, ילדים מגודלים בגיל 40+ יכולים לבלות על המתקן הזה חצי שעה כמו כלום:
ממכרת האומגה הזו.
אלו היו השעתיים הכי קסומות, רגועות ומהנות בטיול הזה.
אחרי הגן הקסום אנחנו נוסעים לעיר קאמניק ומסתובבים בה עד שיורד הערב. זו עיר מתוקה מאד.
בדרך חזרה אני מבחינה שזהו ליל ירח מלא, ולא סתם ירח מלא הוא אפילו supermoon הלילה אבל הוא מסתתר מאחורי ההרים. אז מקגייבר נוסע ונוסע עד שהוא מוצא נקודה גבוהה מספיק עם ספוט נח לצילום ואני מצלמת.
ליל ירח מלא.
כל המשוגעים מתעוררים לחיים בלילה כזה.
ואני בינהם.
איזה לילה יפהפה ובלתי נשכח.
