בתחילת הטיול אני והמצ`יסטה קנינו טבעות תואמות, שמשנות את הצבע ע”פ מצב הרוח. יש מקרא מצורף- לכל מצב רוח יש צבע תואם. מתחילת הטיול וכמעט עד סופו אנחנו נמצאות על הצבע הכחול באופן קבוע שאומר: very happy.
אנחנו vety happy בדרכנו לאוסטריה. ובדרך, מושמע נון סטופ ברדיו צינטרררררר השיר האהוב עלינו Ifollow rivers ואנחנו שרים אותו בקולות כל היום, גם כשהוא לא מושמע- הוא הפך להיות פס הקול של הטיול שלנו.
וכבר ציינתי כי פיתחתי רגשות עזים כלפי ישו בטיול הזה?
השילוב של הפוזה המיוסרת עם המגבת הזו, עושים לי את זה
אנחנו נוסעים ונוסעים ומגיעים למנהרת הקסמים הזו- שכשנכנסים אליה אנחנו עדיין בסלובניה וכשיוצאים ממנה- פוף….אנחנו באוסטריה. הקסם הזה לא מפסיק להדהים אותי.
אנחנו מעוניינים לקחת הפלגה לאורך אגם וורת`ר מהעיירה מריה וורת`.
מחנים את האוטו בחניון אך המדחן מגביל אותנו לשלוש שעות. “ואם אני רוצה ליותר?” אני שואלת את האוסטרית שמאחוריי “זה בלתי אפשרי!” היא פוסקת ואין בכלל מה להתווכח. הבעייה היא שההפלגה באגם אורכת יותר משלוש שעות. אז יש לנו סיטואציה פרובלמטיקה, בשפתנו החדשה.
מנסים למצוא פתרון לסיטואציה. וכיוון שאנחנו הרבה יותר תיפקודיים על בטן מלאה, אז אנחנו סרים למסעדה הסמוכה ומזמינים אוכל ובינתיים חושבים מה לעשות.
מנסים להתייעץ עם המלצרית שכמובן לא מבינה אנגלית שמזעיקה את בעל המסעדה שאין לו מושג איך פותרים בעיה כזו מסובכת ושמפנה אותנו לתחנת האינפורמיישן הסמוכה ששם ימצאו פתרון לסיטואציה פרובלמטיקה שזה עתה המצאנו להם.
אז מקגייבר הולך לתחנת האינפורמיישן ומסביר את הפרובלמטיקה והאיש מהאינפורמיישן שובר את ראשו מה לעשות ולבסוף אומר למקגייבר להזיז את האוטו לאיזור החנייה של האינפורמיישן ולשלם עבור 4 שעות חנייה אצלו. “אבל כבר שילמתי במדחן עבור 3” אומר מקגייבר. ועכשיו האוסטרי הזה אובד עצות. אז מקגייבר מציע את הפתרון הגאוני שהוא ישלם רק עבור שעת ההפרש, והאוסטרי, הפלא ופלא…מסכים! הוא מעגל פינות! ואף נותן לו על זה אישור בכתב עם חותמת והכל. למות מהאוסטרים האלה.
בעצם כבר מתנו מהם כבר פעם אחת
.
האנייה מגיעה באיחור של דקה שלמה ועשר שניות. אני אומרת לכם, האוסטרים האלה מדרדרים! קודם התגמשו איתנו בנושא החנייה ועכשיו מאחרים בדקה ועשרים שניות. בסוף הם עוד עלולים לאהוב אותנו!
ואם יש משהו שאני אוהבת במיוחד לעשות באוסטריה זה לשכשך את הגנים היהודיים שלי שם. עונג.
אהוי גם לך!
להפלגה באנייה יש אפקט של עריסה על הילדים והם מנמנמים על מקגייבר בזמן שאני מצלמת כל סצינה של פעילות ספורט ימי שקורית באגם, כל סצינה, כל בית דלישס שעל שפת האגם. איזה מקום.
בר מינן.
כל כך יפה פה, שאני מיד נאנחת ואומרת: “אוי, איך בכלל חוזרים מפה לארץ, איך?”
ובעלי הפרקטי עונה: “במטוס”.
אחרי ההפלגה אנחנו נוסעים לטירת Landskron למופע ציפורי הטרף והנשרים.
קוראים לעורב הזה מקס, והוא יודע להגיד: “הלו, מקס”.
המצ`יסטה: “יו, איזה חמוד!”
אני: “מי מהם?”
המצ`יסטה: “הנשר, כמובן”
אני: “אההה….כן, גם הנשר ממש חמוד”
.
ובפינת הנשיונל ג’אוגרפיק להיום:
נשיונל ג’אוגרפיק 2
נשיונל ג’אוגרפיק 3:
נשיונל ג’אוגרפיק 4:
כשאנחנו מסיימים את פרק הנשיונל ג’אוגרפיק של היום, אנחנו נכנסים לאוטו וקובי מהג`יפיאס אומר לנו ברוב חוצפתו כי יש לנו 3 שעות נסיעה עד שנגיע בחזרה “הביתה”, והשעה היא 19:00 בערב.
אז אנחנו נכנסים לסופר Billa הסמוך ומצטיידים בנישנושים לדרך.
ההיי לייט של ההצטיידות: הקפה לאטה הקר.
חפשו אותו בסניף של בילה הקרוב לביתכם.
הדרך לסלובניה היא ארוכה ואנחנו נכנסים לחשיכה מוחלטת
עם סיבובים מטורפים. בג`יפיאס זה נראה כמו מבחן רורשאך.
ורק שלט אחד קטן באמצע הסיבובים אומר לנו שנכנסנו לסלובניה.
מה שכן- כולנו מסכימים כי הירידות והסיבובים האלו עושים הרבה לק בציפורניים.
הטייס זוכר בעל פה את כל המערכונים של דוד ותקווה שהם אסי וגורי ואנחנו מתגלגלים מצחוק באוטו, נחנקים, ליטרלי. מקגייבר כמעט מאבד את ההכרה מרוב צחוק. לבסוף הגענו בריאים ושלמים, עייפים ומרוט(צ)ים בחזרה לדירה שלנו.
היה אחלה יום.
