כבר כתבתי שאני, ביחד עם כל הכת שלי, בארץ ובעולם, כמהות לסצנת האיחוד בפרק 6 שתתרחש בפרינטשופ. אבל סצנת האיחוד בפרינטשופ צריכה להרוויח את עצמה. כלומר, על מנת שנגיע לאיחוד ונחווה את הקתרזיס המיוחל, הסידרה צריכה להראות את כל המשמעות הכואבת של החיים בנפרד של ג’יימי וקלייר. אנחנו צריכים להרגיש את החור הגדול שפעור בנשמה של כל אחד מהם, את הבדידות, את הריקנות והגעגועים. אנחנו צריכים להבין את נסיבות החיים שלהם- לפני שנזכה לראות אותם ביחד. בלי ה”לבד” הזה, בלי החור הזה אין משמעות להמשך הסיפור.
כמו בשני הפרקים הקודמים- החיים של ג’יימי וקלייר מוצגים בהקבלה. שניהם אסירים. בפרק הקודם, ג’יימי הסגיר את עצמו באמצעות תרגיל יזום, לידי האנגלים. עכשיו הוא יושב בכלא ארדסמויר. גם קלייר אסירה. גם היא “הסגירה את עצמה” לידי פרנק, והסכימה, בלית ברירה, לחיות תחת התנאים המגבילים שלו, וכעת היא חיה בכלא שנקרא בית רנדל. שניהם סובלים, איש איש בכלאו. יש לנו גם שני סוהרים- פרנק וג’ון גריי. שני הסוהרים שלנו הם לא אנשים רעים, הם בעצמם אומללים, איש איש בדרכו. מכאן שם הפרק: כל החובות נפרעים. כל אחד מהגיבורים עשה “עסקה” במהלך הפרקים הקודמים, ובפרק הזה הוא פורע את חובו.
בפרק הזה אנחנו מתוודעים לדמות חשובה מאד בסיפור- לורד ג’ון גריי, אשר יכונה מעתה בקיצור LJG.
לתפקיד LJG לוהק השחקן האוסטרלי דייויד ברי, המוכר מסידרת הטלוויזיה “מקום בלב”. לLJG יש תפקיד משמעותי ומכריע בחיים של ג’יימי וקלייר, ונראה כי הצופות והקוראות המכורות מכירות אותו טוב יותר מאשר דייויד ברי בכבודו. הוא עצמו הודה כי ביום אחד הוא לוהק, וביום שלמחרת הוא כבר השתתף בצילומים. מקווה שעשו לו הכנה טובה והסבירו לו לאיזה נעליים גדולות הוא נכנס.
דיאנה גבלדון ייחסה לג’ון גריי חשיבות כה גדולה, ולכן היא אפילו הקדישה לו סידרת ספרים משלו, המקבילה לסידרה המרכזית. הספרים הללו מספרים את סיפור חייו כאשר הוא איננו נמצא על הבמה המרכזית בנכרייה, ולעתים גם ג’יימי מופיע שם ואנחנו יכולים לקבל הצצה לחיים של ג’יימי, כפי שלא סופרו בספרים המרכזיים.
ונתחיל בסקירת הפרק. למרות שגם הפעם הסיפורים של קלייר וג’יימי שזורים זה בזה, אני רוצה להציג כאן הפעם כל סיפור בנפרד.
נתחיל מפרנק וקלייר.
פרנק, מקבל היום טיפול פסיכואנליטי אצלי בבלוג ובחינם אין כסף.
הפרק מתחיל כשפרנק מכין ארוחת בוקר אנגלית.
“היא זקוקה ליותר אנגליות בחייה” הוא אומר על ברי, וזורע את הזרע שהוא עומד לקצור בעוד כמה שנים, בסוף הפרק, כשיחליט לקחת אותה לאנגליה. אבל עוד נגיע לזה. שימו לב כמה שעונים מופיעים בסט של בית רנדל. אני ספרתי לפחות חמישה. פה רואים שעון חול ושעון טיימר…הזמן, הזמן, הזמן… יש לו תפקיד כל כך חשוב בעלילה…
קלייר מציעה שאולי הם ילכו ביחד לסרט, אבל פרנק אומר שהוא כבר צפה בכל הסרטים, בלעדיה.
קלייר מבינה שיש לו חיים משלו והיא נסוגה. היא לא מוחה,
אבל פרנק מתגונן. הוא מזכיר, שהיה להם הסכם מלפני שנים- שאומר שכל אחד מהם יחיה את חייו, והוא אכן חי את חייו.
קלייר שוב לא מוחה. אבל אני מוחה. בעצם מי שהכתיב את הכללים בחיי הנישואין שלהם- זה פרנק. זה הוא שקבע שהיא צריכה לשכוח את ג’יימי, זה הוא שקבע שהיא צריכה לעקור אותו מהלב. זה הוא שהחליט לגדל ביחד איתה את ברי- קלייר לא ביקשה את זה, וכולנו יודעים שהיא יכלה להסתדר יפה מאד בלעדיו. זה הוא שהכתיב שכל אחד יחיה את חייו. קלייר מעולם לא הכתיבה כלום בנישואין האלה. ובכל זאת- פרנק, האיש שתמיד מכתיב את כל הכללים, מגלגל תמיד את האחריות לכשלון עליה, ולא לוקח אף פעם, ואני חוזרת אף פעם אחריות על החלק שלו בכשלון. איכשהו, הוא תמיד מצליח לצאת קורבן, והוא עושה את זה במקצועיות.
חולפות השנים וקלייר מקבלת את הדיפלומה שלה, יש חגיגה בבית, יש הרבה מוזמנים- (מי הם? איך הם קשורים? מתי היא הספיקה להכיר אותם? לא ברור)
פרנק מאיץ בה לצאת מהבית.
בריאנה שואלת אותו אם הוא יצטרף לחגיגה במסעדה אבל הוא אומר שיש לו עבודה שהוא צריך לסיים.
פתאום צלצול בדלת ומי בפתח? ה”עבודה”.
קלייר מבינה מיד שביזנס ופלז’ר התערבבו להם, היא עוטה על עצמה מסיכה של הכל בסדר טודו בום
ויוצאת עם כל הסטטיסטים ובריאנה מהבית.
מאוחר יותר, קלייר זועמת על פרנק. “הזמנת אותה הביתה? השפלת אותי מול הקולגות שלי”.
“וולקאם טו דה קלאב” הוא עונה לה.
וכאן אני שואלת: איזה קלאב? מתי קלייר השפילה אותו מול הקולגות שלו? מתי? זה לא קרה מעולם. שוב הוא מגלגל עליה, את הכשלונות שלו. מי מתנהג ככה, אתם יודעים? גבר מתעלל מתנהג ככה. פרנק רנדל, הפרופסור המנומס, הוא גבר מתעלל במסווה של קורבן.
“את חושבת שמישהו מאמין שאנחנו נשואים באושר?” הוא מטיח בה. קלייר מעולם לא שיחקה משחק שהם חיים באושר. זה הוא שניסה להחיות את האשליה כל השנים.
והוא ממשיך להתקרבן ולהטיח בה שזה היה רעיון שלה, שהם ינהלו חיים נפרדים.
וזו פשוט עובדה לא נכונה ומקוממת. זו היתה פשרה שהוא הציע. קלייר כועסת על ההשפלה.
פרנק עונה לה ש”ירוק לא מתאים לה”.
ירוק, צבע הקנאה, מרוח להם על כל הקירות של הבית. ירוק, צבע הקנאה, הוא גם הצבע של הכרית שחוצצת בינהם.
וזו לא הקנאה של קלייר שמרוחה על כל הבית- זו הקנאה שלו, וגם על הקנאה שלו הוא הוא לא לוקח אחריות, ושוב מסובב הכל עליה.
“זיינת אותה בחדר השינה שלנו?” קלייר שואלת ופרנק מחרחר.
“חדר השינה שלנו צפוף גם ככה” ומרמז על הרוח של ג’יימי שחיה איתם כל השנים.
קלייר מציעה להפסיק עם העמדת הפנים הזו. “בוא נתגרש. תזכה לחירות שלך” היא אומרת.
היא מוכנה לשחרר אותו לחייו. אבל פרנק מזכיר את השכנים הסתומים שלהם מהפרק הקודם, מילי וג’רי, שעם כל הפוצי מוצי, מסתבר שהתגרשו.
“ג’רי איבד את הילדים שלו, אני לא אסכים שיקחו ממני את בריאנה” הוא מתחלחל. קלייר מבטיחה שזה לעולם לא יקרה.
פרנק לא מוכן לשמוע שום הבטחה מקלייר, כי היא לא עמדה בהבטחותיה.
ושוב אני שואלת- באיזו הבטחה היא לא עמדה? קלייר עמדה בצורה מעוררת הערצה בהבטחה שלה לא להזכיר לעולם את ג’יימי. אני מצטערת בשביל קלייר שהיא כל כך עמדה בהבטחתה, כי אם לא היתה עומדת בהבטחתה, היא היתה עושה את המחקר הקטן שלה, מגלה מזמן שג’יימי חי, לוקחת את בריאנה, טסה לקרייג נא דון, מגיעה לג’יימי, הפי אנד..
בעצם, מה שפרנק עושה- הוא מחזיק את בריאנה כבת ערובה בנישואים שלהם. לא יפה. לא בוגר. קטנוני. תמות.
עוד כמה שנים חולפות, ולברי יש יום הולדת. היא מכבה את הנרות ומביעה משאלה. “אל תבקשי מכונית, כי לא תקבלי” מזהירה קלייר ופרנק אומר משפט שיש בו רמז מטרים:
שימו לב לשמלה המשובצת של קלייר, ברקע. אסור לה להזכיר את ג’יימי, אבל אף אחד לא יגיד לה לא ללבוש משבצות פרייזר. יו, גירל!
בשנת 1966 ברי מסיימת את הלימודים. נקודת הזכות היחידה שאני נותנת לפרנק, שהוא רואה בברי כבת שלו לכל דבר. וגם כאן אני נאלצת לסייג. הוא אומר: That’s my girl. תן פעם אחת קרדיט לאבא הביולוגי שלה, דמיט!
חולפת עוד שנה, ברי בת 18, ופרנק פתאום ניגש לקלייר. הוא רוצה לקחת את בריאנה לאנגליה. בלי קלייר.
הציעו לו משרה בקיימבריג’, ועכשיו, אחרי 18 שנה, הוא נזכר שהוא רוצה להתגרש. ולקחת את ברי איתו. לא סתם הוא שקד על האנגליות שלה כשהיתה קטנה. מניפולטור לא קטן, הפרנק הזה.
סליחה??? קלייר מופתעת מרעיון הגירושין. פרנק מוסיף שמן למדורה ואומר שהוא מתכוון להתחתן עם החברה שלו, ברגע שיהיה חופשי.
“סיימתי עם זה, קלייר”.
“אתה” היא כועסת עליו “חיכית שיעבור הזמן!!!” אפרופו השעונים שהוא פיזר בכל הבית.
והיא לא יודעת כמה שהיא צודקת. מניפולטור לא קטן, אמרתי? הוא מלך המניפולטורים, כי בהמשך יתברר לנו, אם יורשה לי לספלייר, שהוא ידע כל השנים האלה שג’יימי לא מת בקולודן. קלייר לא מוותרת. “בריאנה היא הבת שלי! ואתה לא תיקח אותה לשום מקום”.
ועכשיו, תראו כמה האיש הזה הוא אגואיסט: “כבר לא מדובר רק בי ובך” הוא אומר לה,
אבל במשפט הבא הוא אומר שהוא רוצה להתחתן ולחיות עם אישה שבאמת אוהבת אותו.
אז יכולת לנסח את זה אחרת פרנק, יכולת לומר: “כבר לא מדובר רק בי ובך, מדובר רק בי ובי ובי ובי”.
ואז, שניה לפני שהוא יוצא מהבית, חוזר האיש הממורמר הזה ואומר: “את לא מסוגלת להסתכל על בריאנה בלי לראות אותו”.
וזו תכלס, הסיבה האמיתית שהוא רוצה להרחיק את בריאנה ממנה- כדי להעניש אותה. כדי שהיא תפסיק לראות אותו. על פי תפיסתו של פרנק, לו עצמו- מגיעה אהבה. לה- לא מגיעה אפילו הזכות להתרפק על האהבה הגדולה שפעם היתה לה.
ואני אומרת: לך לעזאזל, פרנק.
והוא באמת הולך.
הפרק מסתיים עם מותו הפתאומי של פרנק בתאונת דרכים. קלייר המומה, נפרדת ממנו ” אם אתה עדיין מספיק קרוב בשביל לשמוע- באמת אהבתי אותך מאד. היית אהבתי הראשונה”.
ואז, בתמונה האחרונה, רואים אותה משתחררת מהכלא. מאחוריה שלט EXIT, כדי לחזק את המטאפורה:
היא משוחררת.
עוד שנה למנאייק, קלייר, תחזיקי מעמד.
ביוש, פרנק- לא נתגעגע.
***
ועכשיו נעבור לדובדבן ולקצפת. לג’יימי.
כלא אדסמויר, חילופי מפקדים.
LJG נכנס לתפקיד. בחפיפה, המפקד היוצא משתף במספר תובנות עם סיום תפקידו: מדבר על הזהב הצרפתי ששלח לואי מלך צרפת לצ’ארלס סטיוארט כתמיכה במרד. אומר שע”פ השמועה ההיילנדרים החביאו אותו בביצה בצפון. מי שיביא את הזהב הזה ללונדון- יזכה בתשומת לב הכתר. כמו כן הוא מעביר לו בחפיפה שכדאי יהיה לו לסעוד פעם בשבוע עם ג’יימי פרייזר. האסירים מכנים אותו מקדוב מתוך כבוד והוא משמש כדובר שלהם. כל הסוהרים מפחדים ממנו. “אתה תזדקק לרצונו הטוב ולשיתוף הפעולה שלו” הוא מייעץ לו.
בתוך הכלא, ג’יימי אומר שהמפקד החדש נראה לו מוכר, הוא רק לא זוכר מהיכן.
ולמי הוא אומר את זה? למורטה! מורטה חי!
ע”פ הספר, מורטה היה אמור למות בקולודן. ברחבי העולם כולן ספדו לאיש היקר הזה, אבל ההפקה הבטיחה הפתעה. לא ידענו למה לצפות- חשבנו שאולי ההפתעה תהיה פלאשבק שיתאר כיצד הוא מת, אבל ברחבי האינסטוש היתה קריאה גדולה להשאיר אותו בחיים, והנה, זה עבד!
מורטה ממולל בידיו פיסת בד טרטן. ג’יימי אומר לו להסתיר אותה, כי העונש על אחזקת הבד הוא כבד. מורטה מחביא את פיסת הבד בתוך חרך קטן בקיר. בספר, היתה אכן אפיזודה כזו שהסתיימה בכך שפיסת הבד נתפסה, וג’יימי לקח על עצמו את העונש במקום האיש שהחביא את פיסת הבד. אפרופו גבר שלוקח על עצמו אחריות, גם על דברים שלא באחריותו. תמות, פרנק!
מורטה שואל כיצד הוא התרשם מהמפקד החדש, וג’יימי מתאר את גריי כבעל כתפיים חסונות ועם מקל תקוע בתחת.
“המקל הזה הוא ציוד תקני בצבא הבריטי” אומר לו מורטה. התגעגעתי להומור שלו.
מורטה חולה. ג’יימי מוציא מהתרמיל שלו גדילן מצוי ונותן למורטה הוראות כיצד להשתמש בצמח לריפוי.
הוא מקרב את העשב לאפו ומריח אותו. רק מהרעד שלו בקצה הפה, אנחנו מבינים שהוא חושב על קלייר.
“למדתי את הטריק מ…a lass”.
הוא לא מסוגל לומר את שמה. אבל מורטה יודע בדיוק על איזה לאס מדובר.
ג’יימי מגיע אזוק לפגישה שלו עם LJG. גריי מציג את עצמו בפני ג’יימי.
הוא מבקש מג’יימי (בדגש על מבקש. לא דורש. לא פוקד: מבקש. הנה עוד מעריץ ג’יימי פרייזר הצטרף לכוחותינו) להמשיך את הנוהג של המפקד הקודם ולערוך סעודה שבועית משותפת. לפתע מבצבץ עכברוש. הוא מבקש שיביאו חתול ללשכה שלו, וכשמבין שיש הרבה עכברושים גם בתאים של האסירים, הוא דורש שיציבו חתול בכל תא. כוונתו טובה, אבל אז הוא נחרד להבין שהעכברושים הם המזון של האסירים.
איש זקן תמהוני בשם דנקן קר נתפס ע”י האנגלים. הוא ממלמל בתערובת של גאלית וצרפתית על הזהב המקולל.
LJG קורא לג’יימי ומבקש ממנו לתרגם את דברי הזקן.
ג’יימי מסרב. “אני אסיר, לא מתורגמן” הוא אומר.
אם תסכים אני אוריד את האזיקים ממך.
ג’יימי מסכים אך גריי מציב תנאים- “תתרגם מילה במילה ותשמור על סודיות”. ג’יימי גם מציב תנאים משלו- שיספק שמיכות ותרופות לכל האסירים. כשגריי מתחיל להתמקח, ג’יימי לא מוותר. לבסוף מושגת פשרה, והוא מבטיח עזרה רפואית למורטה.
ג’יימי יושב עם דנקן קר הזקן במשך שעות ושומע קטעי משפטים חסרי קשר. אבל אז הוא אומר “המכשפה הלבנה”. בום! “מי היא המכשפה הלבנה?” ג’יימי שואל “היא תבוא אלייך” אומר הזקן, וטראח הוא מת.
ג’יימי מספר למורטה על קר ועל סיפור המכשפה הלבנה. ומורטה הוא שו”ס, כלומר, שותף סוד- הוא יודע על קלייר ועל המעבר באבנים.
ג’יימי מוזמן לסעודה עם LJG. LJG מקווה שהסעודה תקרב בינהם, כמו שפרנק קיווה כשהכין את ארוחת הבוקר האנגלית.
ג’יימי לא פראייר, אבל גם לא חזיר. הוא מסכים לסעוד בתנאי ש LJG יתן לאסירים לצוד את האוכל שלהם בעצמם. לצוד ולאסוף גרגר נחלים. “לשם מה?” שואל LJG. “כי זה עוזר להלחם במחלת הצפדינה”.
כאן אנחנו עדים לנדבך חשוב בקשר שבין ג’יימי לקלייר- היא מוטמעת בתוכו. מתי רואים זוגיות מוצלחת באמת? כשבני זוג מטמיעים בתוכם את צורת החשיבה זה של זה, את תפיסת העולם זה של זה. כשהם חושבים באותם מושגים. לג’יימי ולקלייר, יש את זה בגדול, על אף מרחק מאתיים שנות.
לפרנק, אדון מרמרה- לא היה עשירית מזה.
תמות, פרנק.
LJG מסכים לשקול את הצעתו. ג’יימי אוכל בעונג רב פסיון ברוטב יין.
אחר כך הוא מספר לחברים שלו על הארוחה בפרטי פרטים והם נהנים כאילו הם אכלו בעצמם. גם כאן, זו תכונה מקסימה של ג’יימי- הוא לא “מורח” את החברים שלו, מיתמם ואומר שהוא לא אכל כלום. נהפוכו, הוא משתף, ודרך השיתוף הוא מביא להם נחמה.
בבוקר, כשהאסירים יוצאים לעבודה בחוץ,
ג’יימי מנצל רגע של הסחת דעת והוא בורח.
וכאן מופיע הארנב בפעם הרביעית בסידרה. הארנב, הוא סוג של “ביצת הפתעה”- כינוי מקובל לרמזים חזותיים שמפיקי הסידרה שותלים למען הצופים האדוקים, או הצופות האדוקות, או הצופה האדוקה, איילת.
ג’יימי נעלם ל 3 ימים, וכעבור 3 ימים הוא מופיע בחזרה. הוא נזכר מאיפה LJG מוכר לו! “למה לא הזכרת קודם?” הוא שואל את LJG, ו LJG מזכיר את המבוכה וההשפלה שהיתה כרוכה במפגש הראשוני.
המפגש המדובר, התקיים לפני שנים רבות, בעונה הראשונה. LJG, אז חייל צעיר בן 16, חשב שקלייר מוחזקת במחנה הסקוטי בניגוד לרצונה, והוא סיכן את חייו כדי להציל אותה.
לבסוף ג’יימי חס על חייו ושחרר אותו. ג’יימי מבקש ממנו כעת לפרוע את החוב שלו והוא מבקש שLJG יהרוג אותו עכשיו.
בעצם חסרה לנו כאן סצנה משמעותית שכנראה ירדה בעריכה. במהלך שלושת ימי ההעדרות של ג’יימי הוא הלך לברר אם יש סיכוי שקלייר חזרה, שקלייר היא המכשפה הלבנה. כשהוא חוזר בידיים ריקות וחסר תקווה, הוא מבקש למות. LJG מסרב להרוג אותו.
ג’יימי מתוודה בפניו, שלחלק מהאינפורמציה שנתן קר, היתה משמעות אישית עבורו.
הוא מספר לו על קלייר ושהיה מוכרח לברר את האינפורמציה לגביה, ולבסוף אומר בהשלמה שהיא באמת איננה.
LJG עומד בהבטחתו, ושולח רופא שיטפל במורטה. בפגישה השבועית שלהם, שומע LJG כי מצבו של מורטה השתפר.
שימו לב לדבר מאד יפה בעיצוב החדרים המרכזיים שבהם מתרחשות הסצנות- הסלון בבית של קלייר ופרנק, וחדר הארוח של LJG מזכירים מאד זה את זה, עם האח המרכזית, ואלמנט הסוהר והאסיר בכפיפה אחת..
זו סיבה מספיק טובה לשבירת דיסטנס.
LJG מנצל את שבירת הדיסטנס, ומתוודה בפני ג’יימי כי בעצמו חווה אבידה קשה. של אהוב.
ג’יימי מסכם בצורה מאד יפה את העול שיש עליו, וגם במובן רחב גם על קלייר-
הוא אומר שהעול הכבד הוא הדאגה לאלה שאי אפשר לעזור להם ולא בכך שאין לנו למי לדאוג. העול הוא הריקנות.
LJG מזכיר שוב את אשתו של ג’יימי. הפעמים היחידות שג’יימי מחייך בפרק, זה כשקלייר מוזכרת.
“קראו לה קלייר” הוא אומר. וכש LJG אומר לו שנראה כי הוא אהב אותה מאד, ג’יימי בולע רוק ולא עונה ישירות. הוא אומר לו שהתכוון להודות לו. LJG מופתע. “על מה להודות?”
LJG המופתע מגלה שהאישה שעליה הגן, בצעירותו, היא אשתו של ג’יימי. ג’יימי מעריך מאד שLJG סיכן את חייו כדי להגן על קלייר, והוא מודה לו. LJG מנצל את הרגע של גילוי הלב, ומניח את ידו על ידו של ג’יימי, מה שנקרא בשפתנו- ניצול סמכות, הטרדה מינית, אופק בוכריס סטייל.
ג’יימי נדרך. הוא לא הומופוב באופן עקרוני, אבל יש לו נסיון רע עם הומואים, ולכן הוא לא מגיב טוב כש LJG ממשש לו את היד.
סם פשוט שחקן מעולה. תראו את הכעס, הפגיעות ואת האימה בפנים שלו:
מבחינתי הוא צריך לקבל אוסקר ופרס נובל גם יחד.
כלא אדסמויר נסגר, וכל האסירים מועברים לקולוניות.
הם ישוחררו בעוד 14 שנה. כל האסירים למעט ג’יימי, שמוצא מהשורות.
הוא מובל קשור לסוסו של LJG.
שלושה ימים הוא מובל ככה.
“למה אותי לא שלחו לקולוניות” שואל ג’יימי וLJG מסביר:
“לא אוכל לשחרר אותך, אך זה הדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות למענך”. “למה?” שואל ג’יימי
“נתת לי את חיי לפני הרבה שנים, ועכשיו אני נותן לך את שלך. תנצל אותם טוב”עונה לו LJG ושולח אותו לעבוד באחוזה באנגליה.
“אחיך עשה את זה לפני שנים” אומר לו ג’יימי, החוב כבר נפרע. “אחי עשה זאת בשם משפחתי. היום אני עושה זאת בשמי” עונה לו LJG
וזה הרגע שבו LJG הופך לאיש של כבוד.
דייויד ברי עבר את המבחן בהצטיינות.
סיכום נהדר. יופי של פרשנות להתנהגות של פרנק. הוא יצא מנייאק אפילו יותר מבספר.
אני מאוד מרוצה מלורד ג’ון וצופה לו גדולות ונצורות.