בזמן שנימנמתם, השכמנו קום הבוקר
ונסענו, מקגייבר ואני לתל אביב כדי להשתתף בהפנינג סובב תל אביב יפו.
מקגייבר כרוכב, אני כנערת הליווי שלו 
רק בשביל לראות את אבן גבירול דומם היה שווה להגיע ולהנציח את הרגע
כבר בשש בבוקר התחילה כיכר רבין להתמלא באלפי רוכבים ואווירת קרחנה שמחה היתה באוויר.
אני באופן אישי תמיד שמחה לראות את מקגייבר ארוז במכנסי טייטס. זהו מחזה מרנין, מרחיב דעת ומעורר חושים. חוץ ממנו התקבצו בכיכר עוד אלפי גברים בטייטס, והגעתי למסקנה שזוהי תשובה ישראלית הולמת לתופעת הגברים הסקוטים בחצאיות, שחפרתי עליה כאן כבר בעבר.
ראש העיר הזניק
ונחשול ארוך של רוכבים יצא לדרך.
בזמן שהמתנתי לאהובי המפדל שישוב ממסעו (הגירסה הספורטיבית ל”אהובת הספן”)
התייחדתי
התמוגגתי
מזה:
התענגתי
לא התפתיתי
התחברתי
נפעמתי
הסכמתי
ומאד נהנתי
כביש איילון נסגר לתנועת רכבים ורק הרכבת שנסעה במקביל לרוכבים, ליוותה את הנסיעה בצפירות עידוד לרוכבים. כך על פי דיווח מקגייבר.
אחרית דבר: מקגייבר סיים את המסלול בריא ושלם, אמר שהיה קלי קלות.
(מקגייבר בקו הסיום)
והתאחדנו בספוט הזה, שסיכמנו עליו מראש
תהרגו אותי, אבל אני משוכנעת שכושר הוא דבר שעובר אצלנו בדיפוזיה: הוא מתאמץ, אני נחה – ואיכשהו אני מצליחה להתחזק דרכו.
שבת שלום וכל הכבוד, באמת, לרוכבים.
