אז כמעט הגענו אל הישורת האחרונה, ופרק 12, המכונה The Bakra, הוא אחד לפני האחרון בעונה.
אבל רגע אחד- מה זה בכלל בקרה?! אני יודעת מה זה בקרה בעברית- שזה פיקוח ובדיקה, אבל פה זה נכתב באנגלית Bakra, האם זה כמו שלטי מע”צ לרכבת- Rakevet? שאלתי את עצמי.
וכמו בכל דבר שאני שואלת את עצמי ולעצמי אין תשובות- אני מיד הולכת להיוועץ עם הרב הראשי Urban Dictionary, שהוא האורים והתומים שלי בענייני אנגלית.
ובכן, רבי אורבן פסק, כי בקרה הוא נוגש עבדים.
כרגיל, החכמתי. בזמנכם הפנוי סורו אל הרב אורבן ותבינו כמה הרבי הזה מכניס את חז”ל בכיס.
בחזרה לענייננו:
הפרק נפתח בפלאשבק על חטיפתו של ווי איאן.
מסתבר לו ולנו, כי שודדי הים שחטפו אותו עובדים בשרותו של הבקרה.
כשהספינה מגיעה לג’מייקה, והסחורה נפרקת- פורקים גם את ווי איאן לצינוק. ואז מתברר לו ולנו, שהבקרה היא למעשה אישה.
כשהוא פוגש את הקולגות שלו לצינוק הוא מבין שהבקרה היא האחראית לחטיפה, והקולגה הנרי מצטט את שירו של שלמה ארצי: “היינו שישה”.
מה זאת אומרת הייתם שישה? ומה זה בקרה? שואל ווי איאן, ממש כמו שאני שאלתי בתחילת הפרק.
אבל בניגוד אלי, ווי איאן מקבל תשובות בדרך הקשה. מבוהל, הוא מובל לאחוזה.
ואז רגל של אישה, מרוחה בדם מתרוממת לה. הקול הוא קול אישה מוכר, והיא אומרת: “אמרו לי שאתה סקוטי”
“אני הבקרה” היא מציינת, ומתרוממת אל על. הגוף המושלם שלה מרוח בדם
וכשהיא מסובבת את פניה…הו, שלום לך!
גיליס דנקן, no time no see !
ווי איאן כמובן עוד לא נולד כשאנחנו התוודענו לגיליס הפסיכופטית, אבל הוא מהר מאד מבין במה דברים אמורים.
“אל תדאג” היא אומרת לו “זה רק דם עיזים. הפרואטאין שומר את הגוף שלי צעיר”.
איאן מוקסם אך מתחלחל גם יחד. יש כאן משחק משובח של ג’ון בל שמצליח להעביר יפה את החוויה ששיחזר ווי איאן, בספר: “דוד ג’יימי, תגיד, קרה לך פעם ש…ששכבת עם אישה, אבל לא רצית לעשות את זה?”…”אוה” אמר איאן והשתתק….”אז אתה יודע איך זה. איך אתה יכול לעשות את זה, אבל לא רוצה בכלל, ואתה שונא את זה, ובכל זאת..אתה נהנה מזה?” (נוסעת מעבר לזמן/ דיאנה גבלדון תרגום: ברוך גפן, הוצאת כנרת עמ’ 498)
התה שהיא משקה אותו הוא לא הטרדישיונל טי שאנחנו מכירים מביקורינו התכופים בלונדון.
התה שלה, גורם לו לזמר כמו בחקירות המוצלחות ביותר של השב”כ. תחת השפעת התה, הוא מסגיר את ג’יימי, שהוא זה שלקח את אבן החן מתיבת האוצר.
***
ג’יימי וקלייר, מגיעים גם הם לג’מייקה.
פרגוס ומרסלי מנשנשים אננס כמו זוג בהריון.
בוודאי שמתם לב, שבזמן שג’יימי מחליף כמה מילים עם פרגוס, קלייר מביטה במרסלי במבט מוזר. בספר מתואר הרגע הקטן הזה כך:
“נקישה זהירה נשמעה על הדלת, ומרסלי נכנסה. גם היא נראתה זוהרת…היא זהרה בעיני לא רק בגלל השמלה. כשירדנו….הצלחתי להגניב שאלה: “את משתמשת בחומר שנתתי לך עם הספוגיות?”
“ממ-מה? היא מלמלה ועיניה נעוצות בפרגוס…”מה אמרת?”
“לא חשוב” ויתרתי. ברגע זה היו לי דאגות גדולות יותר.
( שם, שם, עמ’ 352)
כשהם יורדים מהאנייה, הם פוגשים את קנת מקאייבר, איש שלומו של הדוד ג’ראד. הוא מזמין אותם להצטרף לנשף של המושל החדש, שזהותו עדיין לא ידועה לצופי הסידרה.
בזמן שמקאייבר לוקח אותם לבית בשוגר ביי, הצוות פורק את הארגז עם השמלות של קלייר. היא תצטרך את הארגז הזה בהמשך.
קלייר וג’יימי מגיעים אל הבית שבו הם יתאחסנו.
ג’יימי מהנהן לעבר קלייר ואני כולי שמחה ורטט, כי אני יודעת מה הולך לקרות בעוד דקה. הם ילכו לשנוץ מקולחים וריחניים, ואחרי השנ”צ הם יעשו את מה שהם יודעים הכי טוב לעשות כשהם מוצאים את עצמם לבדם.
אך מה חבל. חסכו עלינו. הסצינה לא מופיעה בפרק, ואנחנו רק מסתפקים בהנהון רב המשמעות של ג’יימי לקלייר, כי הוא כמוני, יודע כמה נפלא היה יכול להיות השנ”צ. אך מי שרוצה להצטיין ולהרחיב את החומר הנלמד- זה בעמודים 339-342. כן, 4 עמודים שלמים.
אז במקום להתקלח, לשנוץ ולגנוח- הם מסתובבים עייפים ומרוטים בשוק העבדים, כשלקלייר יש הלם תרבות.
ג’יימי קצת פחות המום ממנה, כי הוא חלק מהתקופה.
אבל הנה סיבה מס’ 277878378992 למה אני כל כך אוהבת את ג’יימי:
כשקלייר מתחילה לעשות מהומות בשוק העבדים, ג’יימי מיד מגיע- והוא לא צריך לברר איתה מה או מי עיצבן אותה- הוא מיד מתעצבן ביחד איתה ומתחיל במכות.
ואז ניגש אליה ושואל אותה אם הכל בסדר. שום ביקורת. שום “בכל פעם שאת מגיעה את מביאה צרות”. שום.
וכשהיא מבקשת שהוא יעזור לעבד המסכן, הוא קונה את העבד בשמה- כדי לשחרר אותו. ג’יימי, אם לא אמרתי את זה מספיק עד היום:
א נ י ח ו ל ה ל ך ע ל ה ת ח ת!!!
אני יודעת שג’יימי פרייזר מעמיד רף גבוה לכל הבעלים באשר הם. אז המוש הזה, כדי לתת לכל הבעלים הרגשה טובה, מדי פעם מתפלק לו מהפה איזה משפט גנרי שכל אחת מאיתנו שומעת מהבעל הפרטי שלה בבית, לאחר שהוא עושה איזה מעשה אימפולסיבי. כשקלייר לא יודעת את נפשה ומתבוננת בשאט נפש בשטר הבעלות על העבד, הוא אומר לה: “אבל את אמרת לי שאת רוצה שאעשה את זה”. כפרה עלייך ג’יימי, אתה ככל האדם.
קלייר נסערת, וג’יימי מבטיח שהכל יהיה טוב. ואני חושבת: חבר’ה מה עם קצת שנ”צ? במקום זה ג’יימי מבשר לה שהולכים היום לנשף, כיוון שהעבדים מהברוז’ה נרכשו ע”י המושל וזו תהיה הזדמנות מעולה לברר מה עלה בגורלו של ווי איאן.
אז מסתבר שהעבד שרכשו, יביא להם תועלת לפני שישוחרר. התכנית היא שבזמן שג’יימי וקלייר יבלו בנשף, העבד ילך לאסוף מודיעין. קלייר מבטיחה שלאחר מכן הוא ישוחרר. היא למדה מתקרית השגריר הטורקי- ולכן היא לא מדברת אליו מלמעלה, אלא יורדת על ברכיה, ומרימה את ראשה אליו.
והסיבה הבאה שאני כל כך אוהבת את ג’יימי: שהוא נוהג כמוה. גם הוא, כשניגש לדבר עם העבד ולבקש את עזרתו (לבקש ולא לדרוש) הוא מביט אליו כשווה בין שווים.
***
עכשיו הגענו אל הנשף. ומי זה הפרינס צ’ארמינג היפיוף הזה, שיורד מהכרכרה עם הפיאה הלבנה שלראשו?!
גרררר. זהו ג’יימי פאקינג פרייזר, שגם אם הוא יחבוש סנאי מת על הראש הוא ישאר הגבר הכי סקסי מסקוטלנד עד ג’מייקה, כולל.
מצטרפים אל כוחותינו גם פרגוס ומרסלי ומיסטר ווילובי.
קלייר אמורה ללבוש שמלה סגולה, ע”פ הספר- אבל כאן היא ממחזרת שמלה מלפני 20 שנה. אבל שמתי לב ששזור לה פרח סגול בשיער, כדי לרמז למקור. כמו כן, שימו לב שקלייר עונדת מחרוזת מיוחדת. וחדות העין בוודאי יודעות שזוהי סיכת דג מאלמוג שחור מעוטרת בזהב. זו סיכה שג’יימי קנה לה במתנה והעניק לה אותה לפני הנשף, בסצנה שגם לא נכללת פה.
אני מעריצה את טרי דרבך, המלבישה- ששמה לה לפרטי פרטים ואוהבת את הסידרה עד עמקי נשמתה ולכן מדייקת. זו מחווה מדהימה בעיניי לקוראות הספרים, להכניס את הסיכה הזו לכאן גם מבלי להראות את הסצנה עצמה.
כשג’יימי מוביל את קלייר במעלה המדרגות זה שחזור של התמונה הזו, מהנשף בורסאי, מלפני 20 שנה.
וכדי שלכולם יהיה ברור ושאף אחד לא יפספס את ההקבלה, הוא אומר לה:
“את תאווה לעיניים, נערתי חומת השיער, כשאני מביט בך, זה כאילו חזרנו לורסאי”.
או כמו שאומר לי הבן שלי, כשאני מפרשת משהו שהוא אובוויוס לכולם: תודה לך, אמא.
קלייר המדהימה, לכל מקום שהיא הולכת- היא פוגשת מכרים, פציינטים ואחים של פציינטים. אפילו בג’מייקה. בו’נה, צרופי המקרים פה זה משהו!
אחרי שהיא מסיימת לסמלטק עם האח של מרגרט המשוגעת מאדינבורו, ג’יימי וקלייר עומדים בתור להגיד הי למושל החדש שזהותו עדיין לא ידועה לנו.
קלייר חשה אי נוחות מנוכחות העבדים, וג’יימי שחש את קלייר בלי מילים (סיבה מס’ 947947349873948 למה אני אוהבת אותו) שואל אותה: מתי זה יסתיים? קלייר מיידעת אותו שרק בעוד 70 שנה באימפריה הבריטית, ובעוד 100 שנה באמריקה.
בזמן ההמתנה למושל יש הרבה love in the air:
מר ווילובי הוא מסמר הערב, והוא מושך את תשומת ליבן של עלמות צעירות הרואות אותו כגימיק. למר ווילובי יש סטייה (בספרים- לכפות רגליים, בסידרה- למרפקים), ואני מהמרת שהבחורה הזו בסכנה.
אך דווקא מרגרט המשוגעת היא זו ששובה את ליבו של ווילובי.
ובנג!!! גם מרגרט נדלקת על ווילובי!!!
פרגוס ומרסלי מצחקקים להם, כיאה לזוג הצעיר שהינם:
אבל הזוג המרכזי שלנו, ג’יימי וקלייר, שכאמור דילגו על השנ”צ, מגיעים לנשף טעונים בסקס וויב. אך אל דאגה! הם עושים סקס עם העיניים במשך 15 שניות, תיזמנתי.
זה אמנם סקס על יבש, אבל כשהמוזיקה המתנגנת ברקע היא נעימת האהבה שלהם, זה מרגש לפחות כמו השנ”צ. לפחות!
כשג’יימי מבין מיהו המושל החדש הוא נאלם דום.
לא רציתי לספלייר לך, ג’יימי- זהו לורד ג’ון גריי! איזה צרוף מקרים שהוא המושל החדש. מי היה מאמין? בחיי צירופי המקרים פה…ואני מזכירה שאנחנו קוראים לו כאן בקיצור LJG.
המפגש עם LJG שונה כאן באופן מהותי מהספר. בספר יש אווירה מחשמלת של “שלישיה”. LJG פוגש את האקסית המיתולוגית של מושא אהבתו הנצחית והבלתי ממומשת וכמובן כל עניין ווילי מתגלה רק בשלב זה בספר. אבל אנחנו עכשיו בסידרה, ונזרום עם מה שקורה כאן.
התגובה של LJG למראה הג’יימי, היא פרייסלס. שאלתי את עצמי הרבה פעמים כיצד אני הייתי מגיבה אם פתאום ג’יימי פרייזר, או לחילופין סם הוהן יופיעו לי בפתח הדלת.
ובכן, ככה:
להזכירכן, LJG הצטרף למועדון מעריצות ג’יימי כבר לפני שנים רבות. הוא כמונו בדיוק חולה לו על התחת, ליטרלי.
ג’יימי מופיע מולו כמעט עם הילה של מלאך מעל הראש, רק שההילה פה בצד
כשג’יימי מציג לג’ון את אשתו, כלומר- את האקסית המיתולוגית שחזרה לתמונה, תגובתו היא זו:
קלייר עם מבט “אני אהבתי אותו קודם” אומרת רק: ג’ון גריי?
“חשבתי שהיא מתה” אומר LJG. “גם אני חשבתי” משיב לו ג’יימי “אבל היא שבה אלי”
LJG מגיב רק ב “אלוהים”
LJG מזמין את מר אבועגילה ואת קלייר לשיחה בפרטיות.
בפרטיות שבמשרדו ג’יימי שואל: “ווילי כאן?” וLJG מעיף מבט לעבר קלייר, שמחזירה לו את המבט הרצ”ב:
שאומר: “אני יודעת הכל. אני אהבתי אותו ראשונה. אני הייתי פה קודם. אין ביננו סודות. תרגיע”.
ג’יימי, בלב כמה, מתעדכן במצבו של ווילי.
LJG, תבורך נשמתו, שומע על ווי איאן ומיד מתגייס לעזור.
לפתע ג’יימי מבחין באבן הספיר שהוא נתן ל LJG לפני שנים רבות, ושג’ון מסתבר לא נפרד ממנה, כי היא מזכרת מג’יימי והוא סנטימנטלי. צריך לזכור טוב טוב את האבן הזו, היא תביא לנו הרבה תועלת בעוד הרבה שנים…נגיד, בעונה 6? רק אומרת.
לקלייר נופל בשלב זה האסימון, או במקרה שלנו- השילינג, כשהיא מבינה עד כמה LJG מאוהב בג’יימי. כשזה מתואר בספר היא עוברת טלטלה. זה אף פעם לא קל להתמודד עם הידיעה שיש מישהו שמאוהב בבעלך עד עמקי נשמתו.
על כוס ברנדי, קלייר ו LJG מזכירים זה לזו שהם נפגשו לפני הרבה שנים, כשג’ון היה נער. שוב, הוא מזכיר את ווילי ומופתע שג’יימי סיפר לה- כי בספר הרי הוא לא סיפר לה- ולראשונה אני שמחה שהוא כבר סיפר לה כי זה חסך לנו כאן דרמה מיותרת ופרצוף חמוץ שסוף סוף נפטרנו ממנו.
LJG באצילות, מסכם שזה ממש מענג לפגוש את האהבה ששלטה בכל פעימת ליבו של ג’יימי.
לפתע, לצלילי נעימת האבנים של קרייג נא דון, מופיעה הווירדו, גיליס.
הפעם האחרונה שקלייר ראתה אותה היתה לפני…20 ומשהו שנים? לא! היא ראתה אותה בפעם האחרונה לפני שנה, להרף עין- שניה לפני שגיליס נכנסה לאבנים והגיעה לעבר. פרדוקס המעבר בזמן עושה לי קצת בלבלה בראש.
גיליס מאד אוהבת ללבוש אדום. אם זה לא דם של עיזים- אז שמלה אדומה. הן מנהלות “שיחה”, שזה בעיקר הדיבורים הפסיכוטיים של גיליס, ולמי שקצת בהלם מהתוכן- זה מילה במילה מהספר, כולל התיאור האלמותי של התינוק “הוא היה חם כביצי אביו”. ביצי דוגל, הכוונה.
צ’רמינג.
בחזרה למסיבה של המושל- עושים הכרות לגיליס ולמושל,
ולאחר שהיא הולכת הוא מסנן: “היא קצת מוזרה, לא?”
“אין לך מושג כמה!” עונה לו קלייר.
גיליס לוקחת הצידה את ארצ’יבלד ונותנת לו הוראה שמרגרט תבוא לעשות נבואות. אבל במיוחד חשובה לה נבואה אחת- ל LJG.
נבואתה של מרגרט לג’ון נשמעת כמו חידת חמיצר: כש 1200 ירחים יחלפו פעמיים, בין מתקפת הגבר לקללת האישה, וכשהחוטר יקוצץ אזי יכבוש סקוטי את הכתר”.
LJG בהלם. אין לו מושג מה הדברים האלה אומרים, ואין לו טלפון כדי להעזר בחבר טלפוני.
גם גיליס רוצה לדעת את פשר החידה, והיא לוקחת את ארצ’יבלד החוצה, כדי לקבל תשובה.
ארצ’יבלד מנסה לקדם אותה לעבר הפתרון. אבל גיליס כועסת- “הבאתי אתכם לכאן כדי שתספרו לי מתי זה יקרה- ובמקום זה אתם מביאים לי את הסיפור המזורגג של בנג’מין באטן”
הסיפור של בנג’מין באטן אגב, הוא סיפור מאת סקוט פיצג’רלד שמספר על אדם שנולד זקן פיזית, שהולך ומצעיר עם השנים.
לי יש ניחוש, ואני מוכנה לתת רמז לפתרון חידת חמיצר. זו מילה בת 6 אותיות. מתחילה ב ב’ ומסתיימת ב ה’.
והיא תגיע בסוף העונה הבאה.
***
עוד פרט קטנטן- פרגוס לובש כאן כפפת עור, ולא את פרוטזת העץ שלו. שזה כמו בספר. בספר הוא עושה תרגיל שובב עם הכפפה הזו. ואני אוהבת שלמרות שהוא לא מבצע כאן את התרגיל- עדיין טרי שמה לב לפרטים והלבישה אותו בכפפה.
בשלב הזה מתחיל הבלגן- קפטן לנארד מגיע כדי לעצור את ג’יימי.
פרגוס בא להזהיר את ג’יימי, וג’יימי יוצא מהדלת האחורית
בחצר הוא פוגש את העבד טמרר, מהיחידה לאיסוף מודיעין שמספר על בחור צעיר בלונדיני ש”מדבר מוזר כמוך”. יאנג איאן מוחזק ע”י גיליס, הנבלה.
ג’יימי וקלייר נאמנים למילתם, ומשחררים את העבד.
אבל אז מגיעים לעצור את ג’יימי (again!) ובשנייה האחרונה הוא מעביר את התמונות של הילדים למשמורת של קלייר.
קלייר לא נשארת חייבת. היא צועקת על קפטן לנארד: “אחרי כל מה שעשיתי למענך ולמען אנשיך- נבל ארור. רק בזכותי נשארתם בחיים”.
המילים האחרונות שאומר ג’יימי לקלייר לפני שנלקח (again!) למעצר: “לכי! תמצאי את יאנג איאן!”
וקלייר (again!) נשארת לבדה להתמודד עם המצב.
***
ואם הגעתם עד לכאן, אז זוהי הודעה חשובה:
בשבוע הבא, מערכת הבלוג: על כותביו, עורכיו וצלמיו טס ללונדון (again!)
אי לכך בשל אילוצים טכניים, הריקאפ לפרק סיום העונה יתפרסם באיחור מה.
עמכם הסליחה.
יאי לונדון!!!
