ביום חמישי בערב, הוזמנתי ע”י דנה חברתי המהממת להקרנה פרטית ומוקדמת של פרק סיום עונה 4.
דנה המהממת הקימה קבוצה מתוקה בפייסבוק של חובבות אווטלנדר לפני כמה שנים, ומאז הקבוצה גדלה והיא כוללת היום 1400 חברות, אותה היא מנהלת ביחד עם אנה ועדינה. דנה פנתה לפני כמה חודשים ל yes, סיפרה להם שסביב אווטלנדר יש הייפ שהם כנראה לא מודעים אליו, והציעה שהם יערכו הקרנה חגיגית ומיוחדת למעריצות לכבוד תחילת העונה. ב yes אמרו לה שאכן, ע”פ הנתונים שלהם הם רואים שיש רייטינג מאד גבוה לסידרה. דנה הסבירה להם שברור, הרייטניג הגבוה הוא משום שכל מעריצה צופה בכל פרק מינימום 5-4 פעמים.
מינימום.
את דנה לא פגשתי מעולם, אבל אנחנו מנהלות קשר כמעט יומיומי בווטסאפ. מהשיחות הארוכות שלנו למדתי להכיר אישה חריפה, שנונה, חכמה, אמיצה ועם לב ענק. השיחות שלנו יכולות להתחיל בהערות שלי בסגנון “הסיפור שג’יימי מספר סביב שולחן האוכל על הנשיקה הראשונה שלו עם הבת של דוגל, זה לקוח מהספר הראשון, נכרייה עמוד 618. אני קוראת את זה עכשיו ומתמוגגת מכל הפרטים הקטנים מהספרים שלא הולכים לאיבוד בסידרה, מלאכת מחשבת הסידרה הזו ישתבח שמה”, להמשיך ב”בונט דומה לבון ג’ובי, בכל פעם שהוא פותח את הפה נדמה לי שהוא הולך לשיר הללויה” ואז מגיע משפט המחץ של דנה: “מורטה צריך דחוף טיפול קוסמטי לפנים שלו. מה זה?? מורטה של העונות הראשונות הוא טיפוס שתקן שמדבר מעט ורק כשאין ברירה. בעונה הזו הפכו אותו לקזבלן”.
(בון ג’ובי מימין, סטיבן בונט משמאל. אני פשוט קוראת לו סטיבן בון ג’ובי)
ואז מדיונים על אווטלנדר אנחנו עוברות לדון על דיאטות, בעלים, ילדים, עבודה, מכוניות, מכירה וקניית בתים וכל מה שמסביב. אז העונה הזו אמנם לא הספקתי לכתוב ריקאפים כמו שאני אוהבת, אבל אל דאגה, בכל פרק צפיתי 5-4 פעמים מינימום וכל ניואנס דוסקס באריכות עם דנה.
בחזרה ל- yes.
אחרי שדנה שיכנעה אותם שאווטלנדר זה החיים, הם נידבו את אולם ההקרנות הפרטי שלהם והסכימו לערוך הקרנה פרטית ומיוחדת לכבוד פרק סיום העונה, כשבוע לפני שהפרק שודר בעולם. שזה שוס גדול, כי זו למעשה הקרנת בכורה עולמית. דנה ואנה ערכו הגרלה ומבין מאות החברות בקבוצה, 25 בנות זכו להשתתף בהקרנה הפרטית הזו. ומה אתם יודעים? אני ביניהן. יאי!
שמחות ונרגשות התייצבנו בבניין של yes בכפ”ס ביום חמישי בערב ומעבר לכך שגיליתי אוסף נשים נעימות, מקסימות וחמודות שהחוט המקשר ביננו הוא הסגידה המשותפת לג’יימי פרייזר- סוף סוף פגשתי את דנה. והיה לי כל כך כיף להכיר את המהממת הזו, כך שנצמדתי אליה ולא משתי ממנה גם בהקרנה, וגם בקפה שהלכנו לשתות אחרי הקרנת הבכורה העולמית.
(הקפה של אנה. איך קוראים לך? שואל האיש בקפה. ג’יימי, היא עונה לו. כעבור 10 דקות הבריסטה מכריז: ג’ימי! אוח.)
החבר’ה מ yes קיבלו את פנינו בחום, אם כי ניכר כי אף אחד מהם לא צפה מעולם באווטלנדר. לפני שהם הכניסו אותנו לאולם הם החתימו אותנו על כתב סודיות שבו אנחנו נשבעות בכל היקר לנו לא לעשות ספויילרים על הפרק. תוקף כתב הסודיות פג היום בצהריים, ולכן הפוסט הזה הוא כעת חוקי וכשר למהדרין, והוא מכיל ספויילרים לרוב.
***
לפרק האחרון קוראים “man of worth” והכוונה היא- “גבר ראוי” ולא “אדם ראוי”, כפי שתורגם. האם הכוונה היא לגבר מס’ 1 ג’יימי שליט”א? זו שאלה שנברר אותה במהלך הפרק.
הסצנה הראשונה נפתחת כשג’יימי שולף משקפת מכיס מעילו (זו אותה המשקפת ששימשה אותו על הספינה, בעונה הקודמת. כל הכבוד למשקפת שעמדה בתלאות הדרך, ושרדה אפילו סופת הוריקן בים), כפי שניתן לראות- ג’יימי אינו עוצם עין אחת כשהוא מביט במשקפת, כיוון שג’יימי של הספרים כידוע, איננו יודע לקרוץ.
וזו בערך ההתאמה היחידה שבין הפרק לבין הספר, כפי שנראה בהמשך.
ג’יימי, קלייר ואיאן מגיעים לכפר של המוהוק, ומציעים לסחור עמם בתמורה לרוג’ר
הצ’יף שמקבל את פניהם הוא שתי טיפות קווין ספייסי, כולל החיוך הקריפי:
כשהשבט מבחין באבן שלצווארה של קלייר, שהיתה שייכת לשן לוטרה הם מגורשים לאלתר. הצ’יף קווין ספייסי מגרש אותם עם אנגלית משובחת ובקול רדיופוני של ה BBC. מוזר.
וגם: בעייה. מה יעשו?
עכשיו אנחנו בריבר ראן. נורא מצחיק אותי שיש שער כניסה כזה יפה, אבל אין גדר מסביב לבית. כאילו, לשם מה נועד השער?
ג’וקסטה ומורטה בלאנץ’, קצת מתקוטטים מילולית, אבל פה עוד לא חשדתי.
הדמות של מורטה כל כך משעשעת בעיניי. בסוף עונה 2 הוא היה אמור למות בקולודן, אבל אז קמה לה מחאת מעריצות שקראה ברחבי הטוויטר SAVE MURTGH. שזה היה יותר מסע להשארת דנקן לקרויס שמשחק את מורטה, ושהשתלב נורא יפה בקאסט ובאווירה האווטלנדרית הסחבקית. מורטה/ דנקן אכן ניצל, ובעונה הזו הוא כיכב וממש עבר טרנספורמציה. הוא הפך להיות דברן ופעלתן. או כמו שדנה מכנה אותו: קזבלן. הפתעת העונה.
בקומה שמעל, בריאנה שוכבת במיטה עם פני הפוקר פייס שלה. אם היא שמחה, אם היא עצובה, אם היא מרוגזת- לעולם לא נדע. יש לה ארשת פנים אחת קבועה שעימה היא מתפקדת ושעימה היא אמורה להביע את שלל הרגשות שהיא חשה.
אבא שלה, ג’יימי המלך, הוא בוגר סיירת מטכ”ל:
הולך לו ביער וכמו גשש בדואי הוא מיד מזהה אם איזה אינדיאני צץ לו בין השיחים.
וקלייר המלכה. זוכרים את הבריסטה מ”ארומה”, שלא יודע לבטא “ג’יימי” גם כשזה כתוב לו שחור על גבי הזמנה מול העיניים?
אז שימו לב. “מה שמך?” היא שואלת את האינדיאנית.
“ואקטיוסטה” היא אומרת לה, ואפילו לא מאייתת.
וקלייר, בלי למצמץ, חוזרת על השם במדויק:
מפה לשם, האינדיאנית שאני לא מסוגלת שוב לאיית את השם שלה, ביחד עם החבר’ה שלה, מספרים את הסיפור של שן הלוטרה, שהיה בעצמו נוסע בזמן, ולבסוף הם מגיעים להבנות עם ג’יימי וקלייר, וביחד הולכים לשחרר את רוג’ר, מבצע אנטבה סטייל.
רוג’ר אכלו לי שתו לי, רואה את ג’יימי וקלייר והמשפט הראשון שיוצא לו מהפה הוא תלונה על גודל הסד”כ שהביא איתו ג’יימי, והאינטראקציה הראשונה של ג’יימי ורוג’ר (בעצם השניה) היא וכחנית. איזה חתן מעצבן, לא עלינו.
עכשיו וידוי: אני לא מחובבות רוג’ר. אני יודעת שיש לו עדת מעריצות בקהל, ואין לי מושג על שום מה הוא זכה בכבוד הזה. לדעתי, הסיבה שרוג’ר אכלו לי שתו לי טרח לעבור בזמן זה לא כי הוא מאוהב בברי. זה בגלל שהוא מאוהב בקלייר. חמותו. קריפי.
עכשיו הוא גם בקושי עומד על הרגליים ונתלה על חמותו. ממש, בלדה לחובש.
מבצע אנטבה הכושל מסתיים בכך שהצ’יף קווין ספייסי מגרש את האינדיאנית שקשה לי לאיית את שמה.
ואת רוג’ר אכלו לי שתו לי, הוא מתכוון להחזיק בשבי.
ג’יימי כפרות, מיד מתנדב להחליף את רוג’ר בשבי, ויש רגע חזק שבו קלייר וג’יימי, אחרי כל מה שעברו, עומדים שוב להיפרד, השם יודע לכמה זמן ואם בכלל ישובו להיפגש שוב אי פעם. נקדיש לרגע הזה כמה פריימים:
אבל אז איאן, שכבר אמרתי וחזרתי ואמרתי- שהוא הדמות השלישית אחרי ג’יימי וקלייר הכי הכי אהובה עלי בספרים, מתנדב להישאר. איאן כפרות:
ג’יימי, יותר מדי מהר מסכים.
ורגע הפרידה מאיאן הוא רגע קשה וכואב. הילד המהמם הזה, הנאמן וטוב הלב עומד להישאר אצל שבט המוהוק.
ואיאן הוא ללא ספק, הגבר הראוי, שעליו קרוי הפרק. צריך לזכור שמרבית חייו הוא חי לצד הגבר הטוב מכולם, והיה לו ממי ללמוד. התכונות האבהיות של ג’יימי הן מופלאות, והוא ללא ספק גידל אותו למצוות ולמעשים טובים.
אחרי שנפרדנו מאיאן, אנחנו שוב בריבר ראן. ג’וקוסטה ומורטה שוב מתקוטטים. גם כאן עדיין לא חשדתי.
ואז תוך כדי ויכוח, עפה עליו כוס ויסקי וכמו בכל טלנובלה, סורפרייז סורפרייז, זה נגמר במיטה:
זה היה הפרצוף שלי באותו רגע שקיבלתי את החדשות המרעישות שמורטה וג’וקוסטה עושים את זה:
הם יוצאים לסיבוב שני:
ואני ככה:
שיזכו לישועות רכות אמן ואמן.
ג’יימי, קלייר ורוג’ר אכלו לי שתו לי הולכים להם בשקט ביער, ופתאום רוג’ר אכלו לי שתו לי בהתקף טנטרום של ילד בן 4 באמצע הקניון:
ג’יימי מקבל את התקף הטנטרום כמו גבר, בלי להחזיר, כי עדיין הוא אכול ברגשות אשמה כלפיו.
במקביל למכות שג’יימי אוכל מרוג’ר אכלו לי שתו לי, איאן ילד שלי מוצלח, נכנס לטקס חניכה של המוהוק. כזכור, גם לרוג’ר אכלו לי שתו לי חיכה טקס דומה, אבל הוא אכל שם מכות כמו ילדה עם קוקיות בת 12, ולא עבר אותו בהצלחה. איאן לעומת זאת, באינסטינקטים של אינדיאני, יודע מה לעשות, והוא עובר את טקס החניכה בהצלחה.
וצ’יף קווין ספייסי מכריז עליו כאחד משלהם
השמחה של איאן, היא פרייסלס.
וזו גם הפעם האחרונה שנראה את הפנים של איאן גלויות. בפעם הבאה שנפגוש אותו, הוא יופיע עם קעקועים על כל הפנים שלו.
אבל הנשמה הטהורה שלו, עדיין תישאר טהורה.
אנחנו שוב עם ג’יימי וקלייר, ועם החתן הפרובלמטי שלהם
הוא עדיין מתבכיין
ועכשיו הגנים המרוקאים הסקוטים של ג’יימי כבר עולים לו לראש, והוא מתפוצץ עליו
קלייר עושה שיחה צפופה עם רוג’ר אכלו לי שתו לי ומעדכנת אותו שברי נאנסה, שהיא בהריון ועומדת ללדת. רוג’ר מראה לקלייר את האבנים שהשיג, ומספר לקלייר על מעגל אבנים שנמצא לא רחוק מכאן.
“אני יכול לקחת אותה הביתה, חזרה לתקופתנו” הוא אומר לקלייר
“בריאנה לא יכולה לחזור” אומרת לו קלייר “היא בהריון. היא חייבת להישאר”
וג’יימי מסנן מאחורה “אבל הוא לא חייב להישאר!”. חחח
לרוג’ר אכלו לי שתו לי יש שתי בעיות נוספות, האחת היא הטיימינג שלו. הוא תמיד מגיע באיחור לארועים משמעותיים- הוא מגיע לאבנים שניה אחרי שברי עברה בהם, הוא עוזב אותה שניה לפני שסטיבן בון ג’ובי אונס אותה. טיימינג זה לא הצד החזק שלו. הבעיה השנייה, זה הדיליי. הוא תמיד מבין דברים בדיליי. או כמו שאומרים אצלנו בבית: בדילה.
אז גם כעת, רק כשקלייר אומרת לו מפורשות שאולי הילד הוא לא שלו, הוא קולט בדילה שאולי הוא איננו האבא.
ג’יימי לוחץ עליו להחליט כאן ועכשיו מה הוא רוצה לעשות. אבל לרוג’ר יש בעיות טיימינג ודילה, ולהגיד לו להחליט כאן ועכשיו זה בעיה.
הצילום בסידרה הוא אקסטרא- אורדינרי מעולה, אבל לפעמים יש גלישה לצילומים בסגנון טלנובלה הכלה מאיסטנבול- כמו כאן:
וכבר אמרתי שאני מתה על תכונותיו של ג’יימי כאבא? “הבת שלי לא צריכה פחדן!” הוא צועק עליו, כי רוג’ר ביקש לקחת זמן בשביל לחשוב.
ובינתיים בריבר ראן קורה הדבר הבלתי נסלח הבא:
ברי יולדת בריבר ראן, ובמקום הסצנה המופלאה מהספר שבה ג’יימי החזיק לה את היד וסיפר לה סיפורים שיסיחו את דעתה, ושר לה שירים מרגיעים בגאלית בזמן הצירים, היא יולדת בריבר ראן. בלי ג’יימי ובלי קלייר.
חבל. חבל מאד.
בגדול אני בעד אדפטציות, אבל יש סצנות אייקוניות בספרים שאסור לשנות. כבר אמרתי שחבל מאד? אז חבל מאד.
חודשיים חלפו, והנה סוף סוף ג’יימי וקלייר חוזרים לריבר ראן. יוצאים לקבל את פניהם: ברי, התינוק שעוד אין לו שם אבל שיקראו לו ג’מי והפרצוף האחד והיחיד שלה, חסר ההבעה:
רוג’ר אכלו לי שתו לי שסובל מבעיות טיימינג ודילה, לא הגיע איתם.
היא כנראה עצובה, כי יש לה פרצוף שמזכיר עצוב:
וכאן היא כנראה בדכאון, כי קלייר עולה אליה לחדר לנחם אותה.
וכאן היא כנראה מתעודדת. יושבת לאכול בין האמא לבין האבא ההורס שלה.
תכלס, אני במקומה כנראה הייתי מפתחת תסביך אלקטרה. רוג’ר הו?
אבל רוג’ר אכלו לי שתו לי עם בעיית הדילה והטיימינג הגרוע, מגיע סוף סוף.
ברי כנראה שמחה:
ותוך כדי קוצי מוצי בלי הרבה הבעות פנים, חולפים על פניהם איזה 3000 חיילים רכובים על סוסים. מי ישמע, בטח הולכים לפרק את ריבר ראן!
ג’וקסטה ומורטה קזנובה מסגירים את זה שהם מזדיינים להם בזמנם החופשי
וכשג’יימי קולט את זה, תיראו את הפרצוף שלו! בדיוק פרצוף כזה אני עצמי עשיתי כשהבנתי מה הולך פה! איזה קטע.
הקיצר, 3000 החיילים שפשטו על ריבר ראן, בסה”כ… הביאו מכתב. איזה בזבוז כח אדם, אללה יוסטור.
המכתב הוא צו 8 לג’יימי. הוא קיבל מינוי מח”ט גולני להקים מיליציה.
והמשימה הראשונה שלו היא להסגיר את מורטה. טה-טה-טה-טאאאאם!
זה היה פרק סיום העונה, ואני הייתי איילת גזית.
