הו בוי....ג'ורג'!
יש לישראלים נטייה כמעט כפייתית לאמץ אל חיקם כל אמן בינלאומי שמביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל.
לאונרד כהן, פרנק סינטרה, ג’ואן ריברס, ג’רי סיינפלד, ועכשיו הצטרף למועדון הציוני גם בוי ג’ורג’.
כולם זכו באזרחות כבוד במקום של קבע בלב הקונצנזוס הישראלי.
תנאי הקבלה למועדון פשוטים למדי: תמיכה מוחלטת בישראל. בלי אבל, בלי מצד שני, בלי “גם לפלסטינים מגיע”, בלי זכויות אדם באמצע המשפט ובלי שום הסתייגות שעלולה לקלקל לנו את מצב הרוח.
לא צריך להיות יהודי, לא צריך לדעת איפה נמצאת עפולה ואפילו לא צריך לדעת להגות את המילה חנוכה. מספיק להגיד שישראל צודקת, תמיד, בכל מצב ובכל תנאי.
מדובר ברמת תמיכה שאפילו אני, בתור ישראלית, לא מצליחה לספק.
אי אפשר להשמיע שיר של לאונרד כהן ברדיו בלי שהשדרן יזכיר, בפעם ה־8,000, שבמלחמת יום הכיפורים הוא הגיע להופיע בפני חיילי צה”ל.
פרנק סינטרה בכלל עזר להבריח נשק לישראל ב־1948, הופיע בפני חיילים וגייס כספים.
וג’ואן ריברס? היא כבר לקחה את ההסברה הישראלית למחוזות שאפילו דובר צה”ל היה מבקש ממנה למתן קצת את ההתבטאויות. בצוק איתן היא יצאה להגנת ישראל בכזו התלהבות, שאפילו הצל היה אומר לה: ג’ואן, קצת פרופורציות!
וג’רי סיינפלד יקירנו, הוא הגיע לביקור הזדהות בישראל אחרי השביעי באוקטובר, ומאותו רגע כבר לא היה סתם קומיקאי יהודי מצליח. הוא הפך לנכס אסטרטגי של מדינת ישראל.
ועכשיו הגיע תורו של בוי ג’ורג’.
האיש שבנה קריירה שלמה על טשטוש גבולות, שבירת מוסכמות והעובדה שאף אחד לא ממש ידע איך להגדיר אותו, זכה אצלנו סוף סוף להגדרה חד־משמעית:
הוא משלנו.
הוא יכול להסתובב עם איפור, שמלות וכובעים ולהתקרא ביזאר אבל ברגע שהביע תמיכה בישראל, קיבל חיבוק לאומי חם.
במוצ״ש הלכנו להופעה של הנס הגלוי הזה, לא בגלל השירה הפלאית שלו, כי בואו, אני מכירה בערך שני שירים שלו, ואני עוד שריד אותנטי מהאייטיז, אלא בעיקר משום שהתמיכה המרנינה והבלתי מסויגת שלו בישראל סקרנה אותי.
ואכן, בוי, או ג’ורג’, לא חסך מאיתנו הצהרות אהבה ליהודים ולישראל, וגם הסביר לנו, בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, מה בדיוק הוא חושב על מי שלא אוהב אותנו. רמז: הוא לא איחל לו בריאות ואריכות ימים.
בין לבין הוא פטפט המון, צחקק בצחקוק מדבק, הרהיב ביכולותיו הווקאליות, ובואו, האיש בן 65, העלה לבמה משפחות של נפגעי הנובה, חיבק אותן והן חיבקו אותו בחזרה, ונתנו לו להרגיש לרגע כמו ישו המושיע, בואכה דונלד טראמפ המשיח.
ואת Karma Chameleon, אחד משני השירים שבשבילם בכלל יכולתי להצטרף לשירה בציבור, הוא שמר לסוף, כנראה כדי שאוכל לחזור הביתה ולהגיד שבכל זאת הייתי בהופעה של בוי ג’ורג’, ולא בעצרת תמיכה בישראל עם קטעי מעבר מוזיקליים.
אחלה בוי ג’ורג’.
