דרום אדום

גילוי נאות:

את מירב הטיולים והבילויים שלנו אנחנו מבלים בצפון הארץ. אני מכירה את הגליל ואת הגולן כמו את הנמשים שעל פניה של המצ`יסטה שלי. לדרום משום מה אנחנו כמעט ולא מגיעים. הגבול הדרומי שאנחנו מגיעים אליו בשוטף הוא חולון, וגם אז אני מגיעה לשם רק אם מצמידים לי אקדח לרקה 🙂

יוצאת מהכלל הזה היא אילת, המכונה אצלנו “מונטה קרלו” ולכן נחשבת בכלל חו”ל.

לא יודעת למה זה- אבל ככה זה.

אז דווקא בשבת האחרונה החלטנו לנסוע דרומה, להנות מהסוף של “דרום אדום”.

מקגייבר, כבר סיפרתי לא פעם, חובב אפליקציות ניווט. ולכבוד שבת הוא הוריד אפליקציה בשם Mate.

הדוברת באפליקציה הזו היא “שירפז”: רק תדמיינו פרח`ה עם מסטיק בפה וצאו איתנו לדרך.

מתחילים בנסיעה ושירפז מתדרכת את מקגייבר:

“נשמה, בעוד 500 מטר, איפה הכיכר- צא ביציאה השנייה ואחורי זה- פנה ימינה. יאללה, יאללה! ימינה!”

אנחנו בריצפה.

ואז היא ממשיכה:

“נשמה של ברבור!” היא קוראת לבעלי “תפנה ימינה- בכבוד שלך- אל כביש מספר 40!”

בשלב מסויים עצרנו בצד הדרך, כשראינו שכולם עוצרים והעפלנו לראש הגבעה.

רק כשהגענו למעלה, הבנו בעצם איפה אנחנו נמצאים.

אז זוהי חוות השיקמים.

ומנחת המסוקים הזה ידע ימים טובים יותר פעם.

בחיי שאני מתגעגעת לאריק שרון.

כשהגענו ליער להב הודיעה לנו שירפז:

“רק שתדע שעוד שתי ק”מ אתה מגיע אל היעד! אה! אל תעוף על עצמך, אם לא אני- היית מגיע למצריים! איזה תותחית אני?!”

ביער להב היתה הפעלה לילדים שלא ממש לקחנו בה חלק אבל שוטטנו וראינו דברים חביבים:

והמשכנו בנסיעה.

לפתע התפרצה ברמקולים של האוטו מוסיקה מזרחית וקולה המהדהד של שירפז התריע:

“נשמה, בעוד 800 מטר יש מצלמת דמה- שזה כמו מסיר לק- רק זה לא מסיר לק!”

בזמן הנסיעה הזו אני שקועה בספר שלי, מנסה להתעלם ממנה.

כשאני עם רגל אחת בסקוטלנד, והנשמה שלי כולה נשגבת בשל ביטויי האהבה בגאלית כגון: mo nigheam donn, מנחיתה אותי פתאום שירפז בחזרה למציאות עם הקול המעצבן שלה:

“כפרה! בעוד שתי ק”מ, איפה הכיכר? פנה שמאלה” וכשמקגייבר לא עושה מה שהיא אומרת היא שואגת עליו:

“מה? אתה דפוק? פנה שמאלה!!!”

לזה בדיוק קראה המורה שלי לספרות: דיסוננס קוגנטיבי.

לבסוף, כשעצרנו לאכול צהריים ב”אסא”, השארנו את שירפז הנוסעת הסמויה שלנו באוטו, מחמת הפדיחות, אבל אחר כך הצטערתי על זה- כי עם הפה שלה היא היתה מסדרת שנעמוד בתור חצי מהזמן שעמדנו.

השארתי את שירפז שתמשיך לשגע את השכל לבעלי אצלו באוטו.

אצלי באוטו, ב- i Go , אני מרשה רק לג`יימס הבריטי המנומס לתדרך אותי כיצד להגיע ממקום למקום.

יש גבול!🙂

פורים שמח!