אוסטריה למתקדמים 14: וינה על ראש שמחתנו חלק ב'
הקפה הראשון של הבוקר נשתה על הבלקון שלנו בשכונת אלקעידה פינת כיכר תחריר בוינה:
ונדמה לי כי שכחתי להציג כאן את הפמפקינס שקניתי באחד הסופרים, לכבוד ההלואין, החג החביב עלי:
אנחנו בדרכנו לארמון שנבורן:
הקפה השני להבוקר, נשתה עם הרבה יותר חן, פלאס שטרודל תפוחים, על הספסל מתחת לעץ הערמונים בגינת הארמון:
המממ. כן.
התצפית בזמן שתיית הקפה:
בכניסה לארמון: הריצוף הוא אריחי עץ משושים!
אותי זה הרשים!
הסיור ב 40 מחדרי הארמון היה מהמם, אך אסור היה לצלם!!! הייתי טובה, ואכן לא צילמתי🙂.
ביציאה אני רוכשת את הספר הזה:
הצצה קטנה:
עוד נחרוש עליו בהמשך.
אחר כך אנחנו הולכים לצפות בסדנה להכנת שטרודל:
חדר הסדנה מקסים:
אנחנו גם מקבלים דוגמית שטרודל לטעימה:
וזהו מרקו, המדריך החתיך:
בזמן שמרקו נותן הסברים משולבים באנגלית וגרמנית, “אינגה” מכינה שטרודלים באוטוסטרדה:
מרקו מסביר…
ואינגה חסרת המימיקה, מכינה איזה 3000 שטרודלים באותו זמן:
והכל מבלי להניע שריר אחד בפניה:
ומרקו מסביר:
איזה מותק מרקו? השטרודל שלו נראה לי מ-ה ז- ה טעים🙂.
כמו כן הצטיידנו במתכון המקורי, וכשאתאושש מהרעלת השטרודל שספגתי בוינה, אולי אעביר אותו הנה.
פלוס עוד צילומים של מרקו 🙂.
בחוץ גם היה דוכן ערמונים שזכה לביקורנו:
ואחר כך נסענו משם…
לאן?
למסעדת רנינג סושי בוינה, מ’זתומרת לאן?
כן. כשאצלנו במשפחה אוהבים משהו, זה עם כל הלב ובאובססיה.
8000 אגרולים, ו 9000 סושי אחר כך…נסענו למגדל הדנובה:
שוב מגדל פאלי גבוה מאד, מתנוסס אל על, כפי שאנחנו למדנו לאהוב פה בבלוג🙂.
במגדל הדנובה עולים במעלית שהתקרה שלה עשויה מזכוכית, ולכן ניתן לראות את הפיר שמעלינו:
התצפית היא נהדרת:
נמלים משחקות כדורגל:
אבל יותר משאני אוהבת לצלם נופים בטיול הזה, אני אוהבת לצלם אנשים שעושים סלפי:
זה פאתטי ומקסים כאחד בעיניי…
בערב, קנינו כרטיסים לקונצרט, ע”פ בקשת הטייס. ואנחנו בדרכנו לשם:
וינה בלילה יפהפיה!
זהו אולם הקונצרטים המפואר:
וטרם דיברתי בבלוג על תרבות הצילום של התיירים היפנים.
ש-י-ה-י-ו ב-ר-י-א-י-ם.
(זו היפנית המתלהבת שישבה לפני. מכה.)
והקונצרט? היה מאד קונצרטי.
דבר אחד בטוח, וגם מקגייבר מסכים איתי בעניין- משהו רציני קורה בין הכנרת לבין הכנר הראשי.
אי אפשר היה לפספס את החיוכים המפלרטטים שלהם לכל אורך המופע.
שנינו ממש סגורים על זה🙂.
