כרתים 2

ארוחת הבוקר במלון שלנו פוטוגנית להפליא. מה גם שבתור הצדיקים שהיננו, אנחנו מבערים לכרתים את החמץ לקראת פסח:

אחר כך אנחנו הולכים לאסוף את האוטו שלנו מחברת ההשכרה. יש כאמור, מלא מלא מלא חברות השכרת רכב באי, רובן חאפריות. חשוב להתעקש על הרחבת ביטוח ביטול השתתפות עצמית במקרה של תאונה או גניבה. הם לא מציעים את זה אוטומטית.

אנחנו פוצחים בנסיעה לכיוון העיר כאניה, לאורך הים:

והנה מיץ פטל, למי שתהה:

העיר כאניה היא העיר השניה בגודלה בכרתים, נחשבת ליהלום שבכתר. יש בה רחובות יפים, עיר עתיקה, נמל יפה, שוק מקורה, בתי קפה, מסעדות, וחנויות מקסימות. דומה בקונספט לרתמינו.

והנה המעדן המקומי: תמנונים מיובשים מישהו?

בזמן שישבנו לאכול, מקגייבר מצא שימוש יעיל לשמן זית: שימון הצירים של משקפי השמש החדשות של מצ’יסטה🙂:

ושוב תמנונים מיובשים, לקינוח:

בכאניה אף יש רובע יהודי:

וברובע יש בית כנסת “עץ החיים”:

אז כך שכיסינו את הנקודה היהודית מבלי להתכוון.

וגם מסתבר שפותחני בקבוקים הם ממש מצרך מאד מבוקש פה על האי:

כשנוסעים לאורך הכבישים בכרתים, אפשר לראות כל כמה מטרים כנסיות קטנות כאלה לצידי הכביש:

אלה הן אנדרטאות שמנציחות את ההרוגים בכבישים. לפי כמות האנדרטאות האלה אפשר ללמוד שנהיגה היא לא הצד החזק של הכריתנים.

ותראו איזו דרך מופלאה לתלות שלט על עץ:

שמשון ויובב בפעולה:

עכשיו אנחנו בדרכנו אל אגם קורנאס, האגם הנסתר. הוא כל כך נסתר, עד כדי כך שהג’י פי אס מתעלם מקיומו. אבל אנחנו רגילים ללכת ראש בראש עם הג’יפי, ולבסוף הגענו.

האגם ריק מנפש חיה. יש שם משפחה אחת ועוד זוג מבוגר. ואנחנו.

75 אחוז מבני המשפחה בעד שכירת סירת פדלים. הרבע המתנגד, שזו אני, מודיע שאין בעיה, כל עוד אני לא מפדלת.

אז הצוות המפדל הוא האב והבן:

ואילו אני ורוח הקודש נחנו מאחורה:

אחר כך התרווחנו בפוזה נוחה יותר:

ועוד יותר נוחה:

אחר כך רוח הקודש ריחמה על האב, והיא החליפה אותו במלאכת הפידול. אני נותרתי באותו מצב צבירה שראיתם ממקודם.

איך המשכנו לבלות, ומה עוד עשינו וראינו באי הקסום,

תגלו בפרק הבא.