הצלב הבוער, הקבוצה מהמחלקה הסגורה ומבחן ג'יימי פרייזר

אחד היתרונות בכך שיש לי בלוג, הוא שארועים משמעותיים בחיים שלי מתועדים ומתוארכים. אם אני רוצה לברר עם עצמי מתי למשל התחלתי לקרוא את “הצלב הבוער”, אני פשוט חוזרת אחורה לבלוג הקודם שלי, ומוצאת שהתחלתי לקרוא אותו במרץ 2013. ולמה חשוב היה לי לברר את הסוגיה הזו? כי 4 וחצי שנים חלפו מאז, וכבודו במקומו מונח, ליטרלי לצד מיטתי. מדי פעם אני פותחת את כבודו קוראת עמוד, מתייאשת ומניחה אותו בצד, ממשיכה כעבור חודש עוד עמוד, שוב מתייאשת ומניחה בצד, והעניינים לא התקדמו איתו כמצופה.

הספר הוא המשך ישיר לספר “תופי הסתיו” והוא החמישי בסדרת ספרי נכרייה (לפי מניין הספרים באנגלית). בשנים שחלפו מאז, כבר שודרו שתי עונות בסדרת הטלויזיה, אוטוטו תשודר העונה השלישית, ואף הספיקו לתרגם את “הצלב הבוער” לעברית. וכל הזמן הזה כאמור, אני תקועה בעמודים הראשונים ולא מצליחה לצלוח מעבר לעמוד 100. אפילו רכשתי עותק מתורגם מתוך תקווה שבשפת אימנו זה ילך לי בקלות יותר, אבל נאדא. בהתחלה חששתי שיחסיי עם ג’יימי פרייזר הגיעו למבוי סתום, ושהפכתי לאווטלנדר אימפוטנט, אז הלכתי להתנחם בזרועותיהם המסוקסות של עשרות גיבורים אחרים בקינדל. עשרות! ג’ס מייסון, דין ווסט, דנטה, ווסלי קרטר, קיין קארווי, הם רק חלק קטן מהגברים שניסו לנחם אותי בשנים האלו. אבל סקסים ונפלאים ככל שהיו, אף אחד מהם הוא לא ג’יימי יתברך שמו פרייזר. 

אבל אז קרה דבר מופלא, ויעל ענבר, חברת הפייסבוק שלי ושותפתי לקיק, צרפה אותי לקבוצה סגורה בפייסוש שכל כולה מאוכלסת בנשים כמוני: נורמאליות מבחוץ, אך שרוטות עמוק מבפנים. השריטה המשותפת לכל 117 הנשים המשתתפות בקבוצה הזו היא האהבה העצומה שאנחנו רוחשות לג’יימי בן פורת יוסף פרייזר שליט”א שיבדל לחיים ארוכים וטובים. עם הצטרפותי לקבוצה, קרה לי מה שקורה לכל חולה נפש אשר מתאשפז לראשונה במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה- הוא מגלה שהוא לא לבד בפסיכוזה שלו ושהדיבורים שלו הם כבר לא כאלה ווירדוס. פתאום כל השיחות שלי בבית על מנהגים סקוטים משונים לא זכו לגלגולי עיניים, אלא נפלו על אזניים קשובות, והתחלתי להצטרף לשרשורי שיחות ביזאריות אך כה מספקות עם אחיותיי החדשות למחלקה הסגורה. שיחות על ג’יימי ועל סם שמשחק את ג’יימי, על קלייר ועל קאת שמשחקת את קלייר, והאם יש או אין משהו בינהם, ועל דמותו של פראנק ועל השיער של סם, ועל הממבר של ג’יימי. הכל שם מדוסקס שם באריכות ולפרטי פרטים איזוטרים בדיוק כפי שאני אוהבת, עד לשעות הקטנות של הלילה.

אז עם תמיכה וירטואלית מסיבית, החלטתי לקחת את הצלב הבוער כפרוייקט, ובשלב מסוים (בערך בעמוד 200), כבר התחברתי בחזרה לעלילה והקריאה זרמה כמו הוויסקי במזקקת גלנפידיך, עד שהגעתי לסופו הטוב בעמוד 734, (אבל יש המשך, כי את הספר המקורי חצו לשני ספרים מתורגמים…)

דווקא עצם העניין שהקריאה בסדרת “נכרייה” מתפרסת אצלי על פני כמה וכמה שנים, הופכת את היחסים שלי עם הדמויות בספר ליחסים פמיליארים ואינטימים. לחזור לקרוא ב”נכרייה” אחרי כל כך הרבה שנים, דומה מאד לפגישה עם האקס מינוס המרירות הנילווית למפגש. ג’יימי פרייזר, במרוצת השנים, הפך להיות החבר הדמיוני הכי טוב שלי. אני קוראת בספר, ובסצינות שהוא לא נוכח אני ממתינה בדריכות עד שיגיע, וכשהוא פתאום נכנס בדלת אני מרגישה חמימות בבטן המזכירה את התחושה המתקבלת בעקבות אכילת פחמימות ריקות דקה אחרי שבירת דיאטה. 

לכל מי שהצטרף זה עתה ואין לו מושג על מה מדובר, להלן רקע:

ג’יימי פרייזר הוא לוחם סקוטי גיבור ואמיץ. ויש כמה דברים שאנחנו אוהבות בו במיוחד:

1. נתוניו הפיזיים:

הוא גבוה מרוב האנשים, יש לו שיער אדום ועיניים כחולות. בעל גוף של לוחם עם צלקות מדהימות על הגב המסוקס שלו וכל היופי הזה עטוף בקילט. בחצאית קילט. כבר ערכתי פה פעם דיון ארוך ומפורט על גברים בחצאיות כן או לא, והסברתי, נימקתי והבאתי מלא דוגמאות למה כן. 

הבה ניתן לגיפ לדבר בעד עצמו:

אופס, נעלם הקילט, סליחה. אך הנקודה הובהרה.

2. הוא פתוח להתנסויות חדשות:

למרות שהוא חי במאה ה- 18 השמרנית, ולמרות שבמפגש הראשון שלנו איתו הוא בתול, השם ישמור! הוא מקבל בפתיחות גדולה את הנסיון המיני ואת הדעות הפתוחות של קלייר, והוא זורם.

זורם, אחושקשוקה זורם.

3. הוא פרוטקטור

הוא שומר עליה כעל בבת עינו. וגם לא נמאס לו ממנה לשניה, ולא יורד לו ממנה עם הזמן אפילו במילימטר. והוא תמיד נלהב ממנה כשהיא נכנסת לחדר, או במקרה שלנו, לאחו. והעיניים שלו תמיד נדלקות לכבודה ביחד עם כל הגוף שלו, גם אחרי 26 שנים. 

5. הקשר שלהם:

הם מעריצים זה את התחת של זו בהדדיות מוחלטת. צריך לזכור שמפרידות בינהם 200 שנה, אבל פערי הדורות לא ניכרים כלל ביחסים. מצד אחד- הוא סופג כל מילה שהיא אומרת לו כאילו שמדובר בדברי אלוהים חיים, ומצד שני היא אף פעם לא מדברת אליו בצורה שיפוטית או ביקורתית. יש בינהם הרמוניה שמתקיימת כבר במשך חמישה ספרים עבי כרס, ועוד היד נטויה. והתקשורת בינהם! מספיק להם מבט אחד: ומיד הם מבינים זה את מאוויה של זו, וזו את חשקיו של זה. עוד לפני שהיא אומרת מה היא רוצה- הוא יודע מה היא רוצה. ולה יש יכולת פנומנלית לקרוא את מחשבותיו והתלבטויותיו מבלי שיוצא הגה מפיו. חוץ מהמבטים והחיוכים הם מתקשרים מקסים במילים, בידיים ובכל הזדמנות שיש להם- בעזרת כל הגוף. 

6. אבל כשהוא מדבר- הדברים שהוא אומר!!!

כל משפט שהוא אומר לה: צמרמורת. הוא אינו מסתפק באיי לאב יו סתמי. לא ולא. הוא מסביר תמיד באריכות, ועם הרבה כוונה מה היא עושה לו ואיך חייו אינם חיים בלעדיה. דיבורי ג’יימי פרייזר עוד יילמדו יום אחד בפקולטה למדעי הסקסט, ובינתיים הם נאגרים בארכיונים הגדולים של הפינטרסט.

7. חוש ההומור שלו:

יש לו חוש הומור נהדר. הוא ציני, הוא שנון, הוא מצחיק, הוא עוקצני, הוא משכיל והוא חכם והכל עטוף במבטא סקוטי מתגלגל. איך שהוא מגלגל את הר’ כשהוא אומר קלייררררר ולאליברררררוך עושה חשק לעלות על טיסה ישירה לאדינבורו, לתפוס את הסקוטי הראשון שנקרה בדרכנו ולבקש שיאמר קררררררייג נא דאן פליז.

8. האישיות שלו:

כולם מתים עליו, הפופולריות שלו חובקת עולם: איפה שהוא לא נמצא- בהרים, בגבעות, בכלא, באנייה, בסקוטלנד, באמריקה- לאיפה שהוא לא מגיע הוא מיד הופך להיות סלב נערץ, האיש שכולם שומעים בקולו וסוגדים לו. וזה לא רק אנחנו הקוראות. בספרים עצמם יש לו קהל מעריצים רחב מסקוטלנד עד אמריקה הכולל נשים גברים וטף. והאם הזכרתי שגם גברים חושקים בו? כן, כן.

9. הוא אמיץ, ובעל קוד אתי עוד לפני שאסא כשר בכלל המציא את המושג.

הוא מגן על אחותו, על משפחתו, על ביתו ובעיקר על אשתו, אבל גם על נשים רנדומליות- לא נשכח איך לקח על עצמו את העונש של לירי בתחילת הסיפור, רק כדי לחסוך לה את ההשפלה. בספר הזה הוא מתמנה לקולונל ומגייס מליציה מאנשי שלומו, הוא מבצע המתת חסד לאיזה איש מסכן והתכונה הדומיננטית שלו היא הנאמנות. מבחינתו קיימת רק אישה אחת בעולם, וזו אשתו. נקודה וסימן קריאה.

10. הוא טוב עם בעלי חיים

הוא מתקשר מעולה עם סוסים, חזירים, כבשים, תיישים, חתולים… אבל לא רק. גם עם תינוקות יש לו תקשורת נהדרת. הוא יודע להחזיק תינוק ולהרגיע אותו ביד אחת, ובו זמנית להחזיק חרב ביד השניה. הוא יודע לחתל תינוקת בת יומה, הוא דמות משמעותית בחיים של האחיינים שלו ומשמש כאב להרבה ילדים שאינם יוצאי חלציו הישירים. בספר הנוכחי הוא אפילו סבא. סבא!!! וג’יימי פרייזר כסבא ישנה לכם את כל תפיסת העולם שהיתה לכם לגבי סבאים לדורותיהם. כי הדברים שהסבא הזה עושה עם הסבתא…אין לתאר:

בקיצור, ג’יימי פרייזר הוא הגיבור האולטימטיבי שלנו, הוא יחיד בדורו, וכל כך נעים להתרועע עמו לאורך השנים.

מה שמביא אותי ל’מבחן ג’יימי פרייזר’.

מבחן ג’יימי פרייזר הוא מין מבחן שאני עורכת לכל דמות גברית שאני פוגשת- בין אם הוא דמות ספרותית/ פיקטיבית ובין אם הוא גבר בשר ודם. במבחן, אני שואלת את עצמי בכמה מין המעלות של ג’יימי פרייזר, אשר ציינתי לעיל, בורך הגבר שמולי. אם הוא בורך- סבבה לו ולי.

אבל אם לא…תזכירו לי איך אומרים שים גז בסקוטית?  

*הפוסט מוקדש באהבה לכל חברותיי החדשות, הנפלאות והחכמות, מהמחלקה הסגורה שלנו ב”קרעכץ נדון”:

ה pillow talking שלנו הוא אחד הדברים המשעשעים.