דברים שנשים בגילי עושות

בסוף החודש, נציין את יום השנה להיווסדי. אני מתקרבת לגיל שבו הרבה נשים פתאום שוכחות מתמטיקה בסיסית, וכאשר הן נשאלות לגילן הן חוזרות אחורה בשנים, ובאורח פלא, אחרי 47 שנות תקומה, הן לפתע בנות 30.

אני לא. אני רואה בכך הישג הסתברותי וגנטי אדיר, שעד היום שום מכונית לא דרסה אותי, אף סרטן לא כילה אותי, ואף מחבל לא התפוצץ לידי. באמת! עקפתי בסיבוב רבים וטובים שגורלם לא שפר עליהם כמוני- את ג’ון קנדי, זכר חתיך לברכה שנורה בהיותו בן 42 בלבד, את קורט קוביין שפילח את מוחו במו אקדחו בגיל 27, את ג’ון לנון, השם יקום דמו אשר נקטף בגיל 42, ואת מרילין מונרו, שמסרה את נשמתה לבורא- בגיל 36 הפעוט.

את כולם כולם עקפתי, ועוד ידי נטויה. 

אז לטובת כל הנשים בנות גילי, ולטובת הצעירות יותר, אני הולכת לצאת בימים הקרובים עם סדרת פוסטים שנקראת “דברים שנשים בגילי עושות”, שבו אני מתכוונת לשווק את גיל 47 כגיל המגניב ביותר על סקלת הגילאים, ושאפשר לעשות בו דברים מופלאים, שאותם אפרט, אנמק ואצדיק.

אז תישארו בהאזנה, אני רק הולכת לשים טיפה בוטוקס, להרים את הציצי- תיכף חוזרת וכבר מתחילים.