שבוע עמוס עבר על כוחותינו.
שוב, היו הרבה כוונות טובות לכתיבת פוסטים מגניבים. הכוונות לא הבשילו לשום פוסט, אבל החלטתי לציין כאן אנקודוטות חביבות, כפי שהונצחו באייפון שלי. התמונות לא משהו, אבל שוב- העיקר הכוונה.
***
שישי בבוקר, תצפית ממרומי הקומה ה- 30 במרפאת “עיניים”, בבניין המשולש בעזריאלי:
הנוף הוא נוף אורבני קסום, לחובבי הז’אנר, אבל אחרי שאני מצלמת את התמונה הזו:
אנחנו תוהים ביננו לבין עצמנו האם בניין אפריקה ישראל הוא אכן עקום או שמא זוהי הצלמת?
ימים יגידו
.
זוהי תמונת ההמתנה בתור, כי כאמור- אנו במרפאה:
בתמונה נראות רגליי סטטיסטים- הממתינים בתור, והכוכבת היא הרגל (שלי) ולצידה שקית קניות. כי איזה רעיון גאוני זה למקם מרפאה בעזריאלי!!!
גאוני.
***
עדיין יום שישי. שרדנו את עזריאלי, עכשיו כבר שעת צהריים ואנו גוססים מרעב, כי מאז הקפה והמאפה לא בא פרור אל פינו.
אז נכון שכבר עשיתי פרומושן ל Chop Chop ? נכון. אנחנו לקוחות מתמידים אנחנו:
בתמונה נצפות אטריות אודון ברוטב צ’ילי פייסט פיקנטי. הכי יאמי.
***
שבת בבוקר.
אני מגלה בפייסוש את החנות המופלאה, קמדן & שוז, שכל הקולקציה שלה ראויה להשתכן בארון שלי.
כגון:
החנות פתוחה בשבת בבוקר, ואנחנו מחליטים לבדוק הכצעקתה.
כשאנחנו נכנסים לחנות אנחנו חוטפים בומבה. היא הומה, עמוסה, מבולגנת ואי אפשר לזוז בה. צעקתה לגמרי. הקולגה שעומדת לפני בתור לתאי המדידה תזמנה שעה. אני אומרת לבעלי שזה היה ביג מיסטייק. היוג’! להגיע לכאן בשבת בבוקר.
ומחליטים לשוב לשם למחרת בערב.
***
למחרת בשמונה בערב, יום ראשון.
החנות ריקה. זה רק אני, עצמי, אנכי, המוכרת המתוקה ובעלי שיחיה. אני מודדת לי בנחת, מלטפת את כל המכנסיים, מתחככת בכל התכשיטים, מתמזמזת עם כל הנעליים, מטרידה את כל החולצות ואף נתפסת עושה מעשה מגונה בשרשרת. הכל אני עושה באין מפריע. רק המוכרת מדי פעם מעודדת ב”זה מהמם עלייך, מאמי”, “זה יושב עלייך בול, מאמי” וכיוב’.
לא ציינתי כי החנות נמצאת במקום הכי יפה לדעתי בתל אביב, במקום שנקרא כיכר מילאנו, ולדעתי כיכר מילאנו בתל אביב אף יפה ממילאנו המקורית שבאיטליה. לדעתי.
אניווי, ג’ינס, מגפיים, שרשרת וחולצה אחר כך, אנחנו יוצאים מהחנות מסופקים וטובי לב, ומתיישבים בג’ונו, בית הקפה המדליק הסמוך לחנות, כדי לנוח כי קניות זו עבודה קשה.
אח, החיים טובים, ומי שאומר לכם אחרת- טועה ומטעה.
***
יום שלישי בערב. אנחנו נוסעים להחזיר סופית סופנית את רכב הליסינג מהצבא של מקגייבר:
באופן אישי לא סבלתי את האוטו הזה, כך שהפרידה היא קלה, אבל תמיד הדהים אותי איך שלמה sixt הדביקו לו את המדבקה הירוקה שאומרת “תמיד כן”, כאילו הם מכירים אותו באופן אישי, ויודעים שזה המוטו שלו בחיים.
כל הכבוד להם.
***
יום רביעי.
צהריים. אני מזמינה את המצ’יסטה לדייט בקפה קפה הסמוך לביתנו. זוהי מנתי:
אוי, פירה עם כבד! מזה 4 עשורים שאני מתענגת על המנה הזו ואף פעם לא נס ליחה.
מלכה.
ברקע: המצ’יסטה מתמידה עם ספגטי.
***
הטייס בטיול שנתי, ולעת ערב מתקבלות בווטסאפ התמונות הבאות:
לשם הבהרה: הטיול הוא טיול שטח, הנוער לן במאהל גדול, וזוהי עמדת טעינת הסלולרי, עליה ניצבת שמירה קפדנית.
מיטב בננו.
עוד התקבלה ממנו התמונה הזו:
הוא כותב: “אנחנו נמצאים בקצה של שביל ישראל. יש מפה נוף לאילת, עקבה, ערב הסעודית ומצרים, ורואים את ים סוף”.
ארץ קטנה עם שפם, ובכל זאת מהנקודה הזו ניתן לצפות ב- 3 מדינות!
***
בערב, זהו נר שני של חנוכה, אנחנו מזמינים את השמואלים חברינו להדלקת נרות, ובמקום להכין סופגניות אני מתחכמת ומכינה עוואמה. השמואלים הם שפני הנסיונות שלי:
העוואמה הוכנו לפי המתכון המופלא של סלמה מ”מאסטר שף”
היה מעולה, אם הנחתומה יכולה להעיד על עוואמייתה. אך אז צייץ דרור שמואלי הצעיר: “יש לך גם סופגניות רגילות במקרה?”
***
יום חמישי. הטייס שב הביתה מהטיול השנתי. התגעגעתי אליו לאללה, ואני לא עומדת בקצב ההברקות שהוא יורה לעברי. כשאני מדליקה את הנרות ומברכת הוא אומר:
“אמא! את אישה ממין נקבה! איך את מעזה להדליק נרות ולברך…”
אני מלבבת לכבוד נר שלישי את מנת הדגל של הטייס- לביבות הבטטה המיתולוגיות של אורנה ואלה– (רק שבמקום לטגן אופה בתנור- יוצא אותו טעים).
הטייס: “אמא, נורא טעים!… שתזכי לנרות”.
***
שישי בבוקר. אנחנו ב”טיב טעם” בראשל”צ. יש אווירה של כריסמס באוויר: הכל מלא אשוחים, נצנוצים, סנטות, שרצים ותועבות.
ברומא התנהג כרומאי, ב”טיב טעם” התנהג כמשומד, ועל כן נרכשה גרב עם סנטה אליהו הנביא לבקשת המצ’יסטה:
ואף שמונה כדורי קישוט עם איורי כבשים משוטטות באחו בכפר פסטורלי, כמו הכדור הרצ”ב :
אשר נתלו לקישוט על העץ במרפסת.
חולה על החגים של הגויים האלו
.
וכאן תם השבוע בתמונות. וברוח זו, שבת שלום והמשך חג שמח.
