מה שאני אוהבת ביומיים האלו, זה את הטקסים הקבועים, המסורתיים והלא משתנים- הממלכתיים, וגם האישיים שלנו:
באופן קבוע ביום העצמאות אנחנו יוצאים בבוקר לטיילת ת”א בדיוק ברגע שבו מסתיים השידור של טקס חיילים מצטיינים, כדי לצפות במטס:
ביחד עם ילדינו מקס ומוריץ שמונצחים כאן ברגע של עוד ריב מטופש:
מוריץ, יקיר הבלוג, הידוע כאן בכינויו הבלוגוספרי “הנסיך” הוא גם מומחה אווירונדינאמי מקומי, דובר בטאון חיל האוויר. סיפרתי כאן כבר לא אחת שאנחנו מכנים אותו בבית” ה “טזל”מ”, שמשמעותו: טייס זעיר ללא מטוס
נראה לי כי מעתה יוחלף כינויו בבלוג.
אז הגענו לטיילת כדי לחזות במפגן האווירי האהוב עלינו כלכך
המטס נפתח במפגן של מבנה של הצוות האווירובטי של מטוסי העפרוני:
“לא אמא, הטייס הימני לא התבלבל, זה חלק מהתרגיל. תפסיקי לעשות לי בושות”
כל הכבוד לחיל האוויר- שהצליחו להתאים את צבעי העפרוני לצבעי הכסאות והשמשיות שבחוף בוגרשוב בצורה מושלמת:
יסעורים:
צופיות או לדברי הטזל”מ: 
king air b200
טייסת יונה:
וכלי הטייס המשוכלל עפיפון:
קרנפים, כלומר: הרקולסים, הזכורים לטוב ממבצע אנטבה:
מטוסי הגולפסטרים שהוסבו ממטוסי מנהלים למטוסי איסוף מודיעין:
F15 בתידלוק אווירי:
F16i ובשמו העברי “סופה” מטייסת `אבירי הזנב הכתום`:
F16D ובשמו העברי “ברק” מ`טייסת העקרב`:
כששבנו בצהריים הביתה לטקס המנגל המסורתי גילינו להפתעתנו שהפיג`נס, ובשמן העברי, יונים, מ`טייסת המחרבנות המקומיות` הקימו גף חדש ממש אצלנו על המנגל:
רררר….
ובנימה אישית: בכל שנות תקומתי לא פיספתי אפילו פעם אחת את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, בערב יום העצמאות. אני מכורה לטקס הזה 
השנה הייתה הפעם הראשונה שלא ראיתי אותו כי אבא שלי קיבל את אות יקיר העיר בעירו ואנחנו הלכנו לשמוח איתו ולהתגאות בו:
אבא שלי הוא האיש הנחמד משמאל.
לפני שחזרנו הביתה צפינו בטקס עליית הארנונה השמיימה המסורתי:
יום העצמאות, הוא החג האהוב עלי מכל החגים.
חג שמח.
