לפני כמה חודשים הבחנתי בכמה כניסות רצופות מרוסיה אליי לבלוג. שב”כתי אחרי המקור שקישר אלי. הבלוגריות שם התפעלו מאד משידת איקאה ששידרגנו בעזרת אריחי קרמיקה ארמניים שקנינו בירושלים.
תזכורת: סיפרתי בפוסט ההוא איך רכשנו את האריחים ועוד באותו יום בעלי הנמרץ חתך, הדביק, ניגר: בקיצור, עשה כל מה שאמרתי לו 
מאד סיקרן אותי איך הוצג כל הסיפור בבלוג הרוסי, אז עשיתי גוגל טרנסלייט, שהתוצאות שהוא נותן תמיד מפילות אותי. המשפט שהכי שעשע אותי הולך ככה:
“היא אמרה לבעלה, הוא קנה – היום עשה. דבר מאוד שימושי”.
כלומר, אפילו ברוסית אני מצליחה להשמע כמו כלבה עם בעל מאד שימושי שעושה מיד את כל מה שהיא אומרת.
גדול.
***
כבר הרבה זמן שאני מתכננת ללכת לשמוע הרצאה של ד”ר אסתרית בלצן, אבל טרם הזדמן לי. אז בשבוע שעבר, הבעל המאד שימושי קיבל הזמנה זוגית למופע שלה, וביום חמישי בערב הלכנו לשמוע אותה ב”בית התפוצות” בשמחה רבה.
קוראים למופע: `”התקווה” – מהרצל ועד סבלימינל`, ואסתרית בלצן פורסת בצורה מרתקת את סיפור ההמנון הלאומי שלנו לאחר שחקרה אותו במשך 8 שנים וכתבה על זה ספר. בהרצאה היא מנתחת את גילגולו של ההמנון, נעזרת במצגת הכוללת קטעי מוסיקה ווידאו נדירים וכמובן גם מנגנת בעצמה וטווה חוט מקשר בין נפתלי הרץ אימבר, הרצל, סמנטה, מוצארט, שיר עם רומני, תפילת “לך לשלום גשם”, ניצולי ברגן בלזן, נעמי שמר, אביב גפן, דוד גרוסמן, לאונרד ברנשטיין וסאבלימינל.
מרתק, מסקרן, מרגש ומומלץ מאד.
הנה הולטבה של סמנטה שם מתחבאת לה “התקווה”. כבר יומיים זה מתנגן לי בראש ולא יוצא. רררר….
***
ניסיתי לחפש ביוטיוב, אך לא מצאתי את ניגון “לך לשלום גשם” שהשמיעה לנו אסתרית, שזו תפילה הנאמרת ביום הראשון של חג פסח, ומתנגנת מאד יפה.
לא ידעתי שיש תפילה כזו- אבל מאז שנודע לי שיש – אני מתפללת במֶרֶץ. מרגישה שמה זה מיציתי את החורף הזה. לגמרי.
***
אלוהים כנראה היה בהאזנה כי האביב החל להתאבב בצורה כה נפלאה כפי שאני אוהבת.
בשישי עשינו את המסלול הקבוע צפונה כי הבעל השימושי שוב שימש כמפקד תורן. אם אתם מתחילים להרגיש שהתורנויות שלו הן מאד תכופות, צפופות, אינטנסיביות, תקועות ומנג`סות אתם צודקים לגמרי. לא שאני מקטרת, אבל כיוון שיש לי בלוג, ולבעל השימושי יש מנוי עליו אז חשבתי שזו דרך שימושית להעביר מסר
. בעוד כמה דקות אני אדע אם היא אכן שימושית או לא
.
אבל כמו שהוא תמיד אומר, למה להיות שליליים? יצאה שבת נחמדה לאללה, כפי שתיכף תיראו. למעט העובדה כי הנסיך הוציא פטור מאיתנו, ונשאר בבית עם ענייניו.
אז נסעתי רק עם המצ`יסטה בשישי בצהריים, מיד אחרי בית ספר ואמרתי לה בדרך שאנחנו כמו “תלמה ולואיז” 
. הכי יום האישה.
כשאנחנו מאזינות בדרך לשלמה ארצי המצ`יסטה מציינת: “את מכירה את המשחק הזה שלוקחים נייר, כל אחד כותב משפט, מקפל ומעביר לזה שאחריו שיכתוב יקפל וגו` ואז כשפותחים את זה ומקריאים יוצא מן סיפור מצחיק כזה ששום משפט לא קשור לשני? אז נראה לי שזו הטכניקה שבה שלמה ארצי כותב את השירים שלו” 
בדרך כלל כשאנחנו בדרך אליו הוא מתקשר אלינו איזה חמש מאות פעמים כדי לשאול איפה אנחנו ומתי נגיע. ואני עונה את אחת מהאפשרויות הבאות: בדיוק עברנו את צומת אלונים/ צומת המוביל/ צומת גולני/ צומת קדרים/ צומת עמיעד/ עוד דקה אנחנו אצלך.
או שסתם אני שולחת לו תמונה בווטסאפ ששווה אלף מילים, כמו זו המציינת את צומת אלונים המהווה נ.צ קבוע לעצירת התפחממות:
או כדוגמת זו האומרת: מישהו הזיז את ה 
צומת גולני שלי!!!
אבל אנשי אפליקציות היננו, וגילינו כי ב waze קיימת אופציה מגניבה המאפשרת ליצור קבוצה: האיש שאליו נוסעים מהווה את היעד המוגדר לג`יפיאס, ואיש היעד, כלומר האיש השימושי- יכול לצפות אונליין ולראות איפה בדיוק נמצאת המשפחה שלו בדרך. מן אפליקציית ריגול חכמה וידידותית שכזו.
אז כשעצרנו כאן כדי לנשום אוויר ולספוג קפאין:
קיבלנו מיד אסאמאס מהאיש האומר: “מקום יפה לקפה, הא?”
מקום מהמם לקפה!
ואם אנחנו בענייני המלצות קולינריות, אז הנה עוד שתיים:
“מרק חמשת האוצרות” במסעדת פרנג`ליקו בראש פינה:
ובזמן ששוחים בתוך המרק ושולים את האוצרות, אפשר לשחק טריוויה, שזה תמיד משמח:
(צולמו באייפון השתיים האחרונות. פחחח…)
והמלצה שניה:
ארוחת בוקר בביסטרו של שירי בראש פינה:
ואם זה לא מספיק, אז כשיושבים במרפסת רואים את הנוף הזה:
ומה חדש בראש פינה? וביער ביריה? הרבה זמן לא ביקרנו.
אז בנחל ראש פינה, הזורם מתחת לגשר הקטן יש זרימת מים עדינה:
ביער ביריה העצים פורחים:
יש כמה שעפים על עצמם:
ארזי הלבנון נראים מאד כריסמסים
ולא להאמין, אבל התמונות הבאות צולמו כאן, בארץ ישראל:
וזו ברור שצולמה בישראל. קלאסיקה ישראלית במיטבה: הדגל, העשן ואיש המנגל.
ועוד כמה יצירות של הטבע לסיום:
והיצירה:
שבוע מעולה!
