סיפור מצפה הימים

לפני כך וכך זמן, סיפרה לנו המצ’יסטה כי בפברואר היא עומדת לצאת לאיזה סמינר פיזיקה במכון ויצמן למשך יומיים, כלומר היא תשהה לילה אחד מחוץ לבית.

עם ילד אחד בצבא, וילדה שניה בסמינר- עשיתי אחד ועוד אחד, יצא לי 1400 ש”ח ללילה במצפה הימים.

מה לעשות, אני בוגרת 3 יחידות, ומתמטיקה אף פעם לא היתה הצד החזק שלי.

אז אור לשני בבוקר, לאחר שהזדכנו על המצ’יסטה בבית ספר, התחלנו לטפס צפונה.

קפצנו לרמה כדי לראות מה חדש בה, חזינו בחרמון המושלג ולאחר החזיון עצרנו לאכול בדג על הדן כמיטב המסורת.

היה זה יום שמשי חורפי נעים באופן מפתיע, אז תוך כדי בליסת הפורל הצלוי הרצב:

פשטתי מבלי משים את המעיל האפור המהמם שלי שרכשתי זה מכבר באמסטרדם ברשת ההולנדית only המהממת בפני עצמה, בעבור חופן 50 יורואים.

ולא הייתי מציינת את פריט המידע הפאקאצי הזה, אך סבלנות, הוא יופיע ביג טיים במערכה הבאה.

אם נמשיך ברוח הפאקצית, אז בדרכנו למצפה הימים עצרנו בצומת כח, יש שם חנות בוטיק מקסימה, בה רכשתי מיני בגדים ושרשרת תואמת תוך התפעמות מתנשאת שאיזה יופי שגם אל הפריפריה מגיעים בגדי מעצבים בכלל לא רעים! והמוכרות כל כך התלהבו ממני בחזרה שאני גרה בהוד השרון, העיניים שלהן נצצו כאילו אמרתי להן שהרגע נחתתי מפריז. אניווי, בתום הרכישה נפרדתי מהמוכרות המקסימות האלה בחיבוקים ובנשיקות ליטרלי.

 

 

 

 

 

 

 

איך שחנינו בחניון של מצפה הימים נחרדתי לגלות שהמעיל האפור המהמם שלי מאמסטרדם זה שעלה 50 יורואים וגו’ נשכח ואיננו. לאחר מספר ברורים טלפוניים הובטח לי כי הוא נח על משכבו בשלום בדג על הדן וממתין לשובי. בפני עמדו שתי אופציות:

א. לטוס להולנד ולקנות מעיל חדש זהה באמסטרדם, אני יודעת בדיוק איפה בKalverstraat .
ב. לנסוע לדג על הדן ולהחזיר את המעיל.
ותאמינו לי, שבמשך כמה דקות עמדתי שם ושקלתי ברצינות את אופציה א’.

במצפה הימים קיבלו אותנו בסבר פנים יפות ולאחר תדריך קצר של מי נגד מי, יצאנו לסקירת שטח:

משהסתיימה סקירת השטח הזמנתי בקבלה למקגייבר מסג’ ( לא ציינתי אבל כל המאורע מתרחש כי אנחנו חוגגים לו יום הולדת) ואז עלינו לחדרנו.

החדר היה כה נאה בעיננו, מרוהט ברהיטים עתיקים ובאמבטיה יש אריחים מצוירים. לאחר סקירת הנדלן הצעתי בווטסאפ המשפחתי לילדים שלי, שפזורים כעת בכל רחבי הארץ, “בואו נשחק מן משחק כזה שכל אחד יעלה תמונה של החדר שהוא ישן בו הלילה ומי שמעלה את התמונה של החדר הכי יפה זוכה בפרס”.

ואלו הן התמונות שהשתתפו בתחרות:

חדרו של הטייס, אי שם בבסיסו:

חדרה של המצ’יסטה אי שם במכון ויצמן:

וחדרנו שלנו:

ניצחתי. אתם רואים? אני מתנשאת אפילו על הילדים שלי.

כשהגיעה השעה למסג’ שלו (בהזמנה ביקש מקגייבר שיהיה זה מסג’יסט מזן גבר), עטה עליו מקגייבר את מיטב המחלצות של המצפה, שזה אומר חלוק לבן בסגנון מועמר קדאפי ואילו אני התייחדתי לי עם הקינדל לשעה שקטה וקסומה עד שובו.

לאחר ששב ממוסג’ שמח וטוב לב, אכלנו ארוחת ערב בריאותית צמחונית ומפתיעה בטעימותה שהוגשה במצפה, ואז הגענו לשיאו של הערב כשנכנסנו לאוטו ונסענו חזרה כל הדרך לדג על הדן כדי לפדות מהשבי את המעיל האפור המהמם שלי. וסיכם זאת יפה מקגייבר כשאמר: ‘איזה מזל ששכחת את המעיל, הנסיעה הלוך חזור תעביר לנו חצי ערב בשממה הזו’.
לאחר האיחוד המרגש עם המעיל שלי, חזרנו למצפה והשתלבנו בפעילות המרכזית שעוסקים בה כולם במצפה, שזה לחלוט תה.

יש פה פינת חליטות וכל אחד יכול לחלוט לו שילוב כראות עיניו. אני התפרעתי לי על לימונית, קמומיל ולואיזה. אחר כך הרחקתי לכת, והוספתי למיקס זעתר, ואם להיות לגמרי כנה, תפסתי ראש על שתי כוסות כאלה. כזו אני, חיה על הקצה.

בזמן הלגימה, התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בסלולרי, וכשהרמתי לרגע את העיניים שמתי לב שהתחילה להתקהל סביבנו איזו שירה בציבור. כשבחנתי את הקהל לעומק, הבנתי שהורדנו את הגיל הממוצע ל 700.

כשהלואיזה כבר עלתה לי לראש, הלכנו לישון.

***

למחרת התעוררנו בבוקר,  אכלנו ארוחת בוקר בריאה וטעימה, ואחריה הלכנו קצת לנוח כי לאכול ארוחת בוקר זו עבודה קשה.

לאחר המנוחה מהמנוחה, הצטרפנו לסיור מודרך ברחבי המצפה ושמענו את הסיפור המרתק של המקום מפי עדי המדריך.

לא לפני שחלטנו תה כמובן:

מצפה הימים נקרא כך, כיוון שהוא צופה לכנרת ולחולה.

הוא תוצר של חזון של איש מיוחד מאד בשם  ד”ר ירוס אשר עלה לישראל מגרמניה ב 1920 ושהשתקע בגליל עם משפחתו. ד”ר ירוס היה רופא הוליסטי שהקדים בהרבה את זמנו, ושהרפואה שלו התבססה על הרפואה הטבעית.

בשנת 1926 הוא רכש את האדמות הללו והחל לעבד את הקרקע. 

ובשנת 1966, כ-40 שנה לאחר שרכש את האדמה, החל בבניית בית ההבראה.

ד”ר ירוס האמין שכל מי שיגיע למקום יושפע מהרוגע של הסביבה ומהאוויר הצח.

במבנה בית ההארחה הראשון היו 12 חדרי אורחים, חדר אוכל, חדר תרבות ומטבח.

ד”ר ירוס סרב לקבל לבית ההבראה שלו מעשנים

ושיטות הטיפול שלו כללו יוגה, תזונה אורגנית, ורפואה טבעית, הרבה לפני שזה הפך להיות טרנד.

בשנת 1982 מצפה הימים עבר לידיים פרטיות

ד”ר ירוס נפטר בשנת 1984 והוא קבור במקום.

במצפה הימים נשארו נאמנים לדרכו, ובשטחים הנרחבים שסביב המלון מגדלים כיום ירקות, פירות, פרות ועיזים אשר מספקים את כל צרכי המלון.

הפרות והעיזים חופשיות ללכת ולבוא מתי שהן רוצות, חיות בתנאים מעולים  ומהחלב שלהן מייצרים כאן גבינות אורגניות משובחות

לא רק שמצפה הימים  הוא אחד המקומות היפים והרומנטיים בארץ, הוא גם מקום מעורר הרבה השראה על חזון והגשמה.

לפני שנסענו משם, כמובן שחלטנו

ועוד פעם אחרונה חביבה.

אפילו רכשנו בחנות המקומית מגוון חליטות, כדי שנוכל להמשיך לחלוט גם בבית.

היה נהדר ואני ממש ממליצה להגיע למצפה הימים, לפחות פעם אחת בחיים.

 

 

---