כמו ארכימדס, כל הרעיונות הטובים באים לי במקלחת.
בשבוע שעבר היה לי רגע כזה של אויריקה וכשיצאתי מהמקלחת הכרזתי כי אנחנו הולכים לצבוע קיר אחד בחדר השינה באפור.
“כן?” שאל בעלי
“כן!” פסקתי אני
כחלוף שעה, כבר היה ליטר צבע אפור בידנו וכחלוף שעה נוספת, נצבע הקיר האמור באפור. פיס אוף קייק.
קצת צילומי אווירה בטרם נמשיך בסיפורנו:
מה שרואים מימין הם שני שלטים מאממים שקניתי בשוק פשפשים בוינה:
שלט הסאונה זו בדיחה פרטית.
אניווי, יצא אפור ומקסים בדיוק כפי שרציתי.
אממה…. כששוכבים במיטה ומביטים על החיבור שבין הקיר לתקרה, רואים את זה:
לאנשים רגילים זה לא מפריע, לבעלי הפרעת OCD זה עניין של חיים או מוות.
פניתי בתלונות אל הצבעי (אני במקרה מכירה אותו באופן אישי וישנה איתו באותה המיטה).
אמר הצבעי: “את צודקת”.
אמרתי אני: “בוא נכסה את החיבור שבין הקיר לתיקרה בקרניז”.
אמר: “בסדר גמור”.
מצא הצבעי חנות מקסימה בחולון שמוכרת קרניזים לפי מטר (13 ש”ח למטר)
נסעו הצבעי ואשתו לחנות, רכשו קרניזים, התפעלו מאד מאד מהחנות, שבו הביתה והתחילו לעבוד.
הקרניזים עשויים מקלקר והם קלים לתיפעול. או לפחות כך הם חשבו.
הצבעי הפך למתקין קרניזים, הסיר חולצתו ופתח נגרייה במרפסת.
אני: “תגיד, למה תמיד כשגברים מתחילים לבצע איזו עבודה הם דבר ראשון מורידים חולצה?”
הוא: “מה השאלה? זה אלמנטרי!”
אני: “ראית אותי פעם מורידה חולצה לפני שאני שוטפת כלים? או עושה כביסה???”
הוא: “לא, אבל אולי כדאי שתתחילי”
אניווי, התחיל במלאכת הניסור.
חצי יממה הלכה על ניסורי שווא, שבהם אף פינה לא התחברה לזוגתה. מסתבר שזה לא פשוט כמו שזה נראה.
בשלב הזה התייאשתי, ואמרתי לבעלי הצבעי, מתקין הקרניזים בהתהוות- בוא נזמין איש מקצוע אמיתי שיסיים את המלאכה. לא נצא מזה.
אמר בעלי: “לא. אל תדאגי. אני אפצח את השיטה”.
העלה את משפט פיתגורס, ביצע חישובים (זה מתקין קרניזים עם השכלה של מהנדס)
ולבסוף אכן פוצחה השיטה.
הקרניזים נצבעו
הקרניזים הודבקו
החדר יצא מושלם כמו מלון 5 כוכבים, הסוף היה סוף טוב-
ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
THE END
או שלא.
ארכימדס, היום אחרי מקלחת: “אתה יודע? יצא כל כך יפה! בוא נעשה קרניזים גם בחדר עבודה!”
***
לפני כשבוע, בטרם יצא הבן שלי למבחן בספרות, הוא סינן לי את המשפט האלמותי הבא:
“לא קראתי את ‘החטא ועונשו’…קראתי רק את הסיכומים עליו, ועכשיו אני נתון לחסדי אמנות החרטוט…”
שבוע חלף, וביום חמישי האחרון אני מקבלת ממנו את הווטסאפ הבא: “גידלת אותי טוב” הוא כתב, בצרוף התמונה הבאה:
עניתי: אני גאה שאתה הבן שלי!!!
אין ספק שאת הכשרון באמנות החרטוט הילד קיבל מהאמא
***
