אחד הדברים המופלאים בלהיות הורים לילדים בוגרים, הוא שתמו להן השבתות שבהן היינו משכימים ב- 6 בבוקר, אורזים ציידנית ומכתתים רגלינו לחיקו המאובק של הטבע, עמוס החרג’וקים וה…טבע.
ושיסלחו לי עכשיו כל ההורים הצעירים שקוראים פה, אבל אני את תרומתי לשירותי החברה להגנת הטבע כבר תרמתי, ועכשיו הגיע תורכם.
מאז שגדלו, השבתות שלנו נראות פחות או יותר ככה: מקגייבר ואני משכימים קום, נוסעים לנמל תל אביב, חונים, צועדים צועדים צועדים.
עוצרים באופן קבוע להפסקת קפה בקישוטי נוצה בלנדוור, שותים אותו ביושבנו על הנדנדה הצופה לים, לעתים אף מגוונים בארוחת בוקר, ותמיד זוכרים לשבח ולהלל את ההורות לילדים בוגרים על אשר איננו נאלצים לבזבז את השבתות היקרות מפז שלנו בפיקניקים מחורג’קים אפופי עשן בחיק הטבע, תוך שאנו מביימים קריאות התפעלות והנאה מפרחי ארצנו.
כשאנחנו חוזרים הביתה מהצעידה בנמל פלוס הקפה בקישוטי נוצה סלש ארוחת בוקר, זה כבר צהריים. רק אז הנוער מקיץ משנת היופי שלו ואז אנחנו לוקחים אותם לאיזו מסעדה נחמדה ורצוי עם מרפסת שצופה לאנשהו, כדי שיקבלו את מנת חיק הטבע שלהם אבל במינון שאני יכולה לעמוד בו.
אני מבקשת לא לשפוט- כותבת פוסט זה שרפה שבתות שלמות בשבילי ארצנו היפה, תוך העמדת פנים שהיא נהנית מפריחת שלפוחית החוח, פרכוסית השתן וחרטוטית היופי. אז שקט.
בשבת האחרונה, בעודנו צועדים לאורך הים, פוסט ריטואל הקפה בקישוטי נוצה על הנדנדה של לנדוור מול הים, מאושרים ושמחים בחלקנו, אנחנו מקבלים שיחת טלפון מהטייס.
“הכל בסדר?” שאלתי מודאגת
“כן, הכל טוב.” הוא ענה “אבל חשבתי לעצמי, איזה שבת יפה! אולי נצא קצת החוצה?”
“לקניון?” שאלתי בתקווה
“לא. לחיק הטבע” ענה בני יחידי, בכורי, אשר אהבתי.
שתיקה השתררה מהצד שלי, עד שאספתי כוחות לשקר במצח נחושה
“איזה רעיון מעולה!” אמרתי לו “אני אגיד לך מה…אנחנו עכשיו בדרך חזרה הביתה. אם תצליחו להתארגן עד שנחזור, נצא לחחחחחיק הטבע” הדגש במקור.
כיוון שאני מכירה את הנפשות הפועלות מהבטן, ידעתי שהסיכוי שיתארגנו בהתראה כה קצרה הוא קלוש.
הנה פוסט שכתב אבא אחד, שאני יותר ממזדהה איתו:
ותאמינו לי שאם לא הייתי מתלוצצת עם רופאיי בחדר מיון בשבוע שעבר, הייתי מאמצת את רעיון הכוננית.
מה רבה היתה הפתעתי להגיע הביתה ולגלות את שניהם לבושים ומוכנים ליציאה לפיקניק. כולל ערכת רצינות הכוללת שש בש, טאקי וקלפים.
אם כך, איזה כיף!!!! אנחנו יוצאים לפיקניק בחיק הטבע!!! ישששש!!!
ופרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר מוענק לאיילת גזית על תפקידה בסרט “אמא אוהבת פיקניקים”.
כיוון שאני אינני ערוכה מראש ליציאה לחיק הטבע, ואין באמתחתי אפילו צלחת פאקינג חד פעמית אחת, עצרנו בדרכנו אל חיק הטבע בסטופ מרקט, שם אספנו מיני פרודוקטים המתאימים לאכילה בחיק הטבע, ויצאנו לדרכנו להרי ירושלים.
בהגיענו לחיק הטבע של הרי ירושלים מצאנו מקום נהדר לפיקניק. שולחנות- יש:
חורש ארץ ישראלי- יש:
וברקע נוף של מלון דירות קסום שנראה בתהליך בנייה- יש ויש.
בעוד מקגייבר ממנגל, בטוב ליבי ביין, זיהיתי שמלון הדירות הקסום בתהליך בנייה, הוא לא בדיוק קסום. הוא גם איננו מלון דירות בדיוק. או שכן, תלוי מאיזה צד של האדמה מסתכלים עליו. מלון הדירות, מסתבר, הוא בית קברות.
לפתע פתאום מקגייבר, המומחה שלנו לענייני מדינה, נזכר לספר לנו שהמנהרה הזו היא המיזם הכי גדול בארץ עכשיו- מסתבר שזו הולכת להיות מנהרת קבורה עצומה.
אז המבורגר מישהו?
בין דיונים על איפה כדאי להיקבר כשנמות, גם שיחקנו במשחק קלפים מגניב שלימדה אותנו מצ’יסטה, ושנקרא “תככים ומזימות” שהרעיון המרכזי בו הוא לשקר את חבריך למשחק במצח נחושה. נחשו מי ניצחה? אכן.
הטייס: “אמא, בגלל אנשים כמוך ייחרב בית המקדש השלישי”.
אחת ההברקות הקולינריות שלי להיום, היתה לרכוש קלחי תירס קפואים של סנפרוסט ולהניח אותם פרי סטייל על המנגל:
ואחר כך עסקתי בלצלם את השרדונה שלי על רקע בית הקברות:
ואחר כך את בית הקברות על רקע השרדונה שלי:
לצלם את ילדיי בשלל פוזות:
ולספר בדיחות על הנקניקיות האלה:
שהבטחתי לא לכתוב אותם פה.
דווקא היה פיקניק ממש חמוד, אם נשמיט פרטים.
שבנו הביתה שמחים פלוס ניחוחות עשן בנגיעות בצל, ואני את חובתי כאם בישראל מילאתי.
פיווווווו.
שבוע טוב.
חחחחח איילת, זה מעולה.
נקניקיות משובחות דמויות xyz , שרדונה ובית קברות. מתכון לחיים ארוכים 😎😎😎 חולה עליך
מודה לך על בוקר טוב עם חיוך :)) תודות לבית הדירות״בטבע״ שמות הפרחים ונקניקיה וחצי, וגם צילום מדהים של תירס על המנגל! כיף לראות שאתם טסים יחד 🙂