בשלישי בערב השתכשכנו לנו על הדשא של נמל קיסריה עם חברי ילדותנו, אוליביה וג’ון.
על המסך הגדול בדשא של הנמל הקרינו את ‘גריז’, ואנחנו שכבנו על השמיכה, התמוגגנו ושרנו ורקדנו בלב. כי תקראו לי טפשית, תקראו לי שטחית…אבל תקראו לי בכל פעם כשג’ון טרוולטה מתמזמז עם אוליביה, ואני שם.
אם גם אתם חובבי הז’אנר של לפרוס שמיכה על הדשא בקיץ ולצפות בסרטי קיטש רומנטים, הפוסט הזה הוא עבורכם- כי בימי שלישי הקרובים יוקרנו ב 20:30 על הדשא בנמל קיסריה הסרטים הבאים:
28.7- פוטלוס
4.8 – רוקוויל
11.8- רוקוויל
אני בעד הכימיה של הזוג הזה בכל גיל:
***
בשבת סיימתי לקרוא את הספר הזה:
אני יודעת שהוא תורגם לעברית בשם “על האי”, אבל לא הצלחתי למצוא אותו לא בצ. ספרים ולא בסטימצקי, ולכן קינדלתי אותו.
זה היה ספר מהנה, ולפני שאני ממליצה עליו, אני אצטט את השיחה שלנו על הספר, שנערכה כשאנחנו עצמנו ישבנו על קפה מול הים, שבת בבוקר:
אני: אוי, איזה ספר יפה שאני קוראת עכשיו!
מקגייבר: כן…? (בפרצוף מבוהל של ‘אלוהים, אל תתחילי לספר לי עכשיו את העלילה’)
אני: רוצה לשמוע על מה הוא?
מקגייבר: נו, ברור…
אני: זה על מורה אחת בת 30 שטסה במטוס פרטי עם תלמיד שלה בן 16 והמטוס מתרסק והם מגיעים לאי בודד ושורדים עליו לבדם לבדם 3 וחצי שנים…
מקגייבר: חחח. זה נשמע כמו עלילה של סרט פורנו.
אני: לא לא, הוא בן 16, הוא קטין!
מקגייבר: אז את באה להגיד לי שאין הפעם פורנו בספר הזה שאת קוראת?
אני: אההה טוב…יש. אבל זה רק כשהוא מגיע לגיל 19.
מקגייבר: חחחח
אני: חחחח
***
בקיצור, בחצי הראשון של הספר מסופר סיפור ההשרדות של אנה המורה ושל טי ג’יי הנער על האי. מי שקרא את הספר לא יכול שלא להתפקע מצחוק מהקטעים המגוכחים שבו- כמו למשל, כעבור שבועיים מהתרסקות המטוס, נסחפת המזוודה של אנה, גיבורת סיפורנו, אל החוף. ואף על פי שהמזוודה שהתה בים שבועיים, היא מוצאת כי תכולתה לא ניזוקה כלל- השמלה הכחולה, תחתוני התחרה הורודים והשחורים, הטמפונים- הכל במצב תקין ושמיש. למרבה הנוחות המזוודה הכילה גם שמפו, סבון, משחת שיניים, קצף גילוח וסכיני גילוח, שהספיקו כמו בנס פח השמן לשלוש וחצי השנים. כך שנחסך הסבל של להסתובב שלוש שנים וחצי עם שערות ברגליים ובבתי השחי ועם פה מסריח. ובאורח פלא, איך שהסתיים הסבון וקצף הגילוח, הם ניצלו. כך שהנס הוא כפול ומכופל!
כמו כן, היו במזוודה כדורי אקמול, שהספיקו לכל התקופה, פתרו את כל המצבים הרפואיים הבעייתיים שהם נתקלו בהם, כולל מצבי קיצון כמו מלריה. ובעזרת העגילים הרבים שהיא ארזה- טי ג’יי, הנער שהפך לגבר, הכין חכות דייג. בקיצור, אם נשים בצד את הקטעים האלו, הספר ממש יפה, ואני ממליצה עליו מכל לבי הרומנטי.
(צולם על האי הבודד של חוף תל ברוך, שבת בבוקר)
***
שבוע טוב!
