אנחנו יוצאים בבוקר משכונת אלקעידה שבה אנו שוהים, ומתרשמים התרשמות ראשונית מוינה:
יוקרתית:
לא כל כך בטיחותית…
ואני מקווה שאתם זוכרים שפה אסור בשום אופן להשתין על הערימה הקטנה! רק על הגדולה:
בכל מקום מזכירים פה את העניין הזה!
והנה תמרור חדש שמיועד במיוחד אלי:
(איילת, נא התכונני, מחלקת חזיות של C&A שטרם ביקרת בה לפנייך, להשלמת הפאזל)
ואם אנחנו בענייני תמרורים. מה אומר השלט הזה?
(במשחק שלנו, M משמעותו, בית שימוש קרוב)
אבל התמונה המנצחת בעיניי היא זו:
אפשר לראות שדגל אוסטריה שאב את מקור השראתו מתמרור האין כניסה. צירוף מקרים? I think not.
יש פה ג’ימי צ’ו
יש פראדה:
וכמובן לואי ויטון:
כשאנחנו מגיעים לקתדרלה, אנחנו רואים כמה דברים מעניינים:
1. יש עוד קתדרלה לידה.
הטייס: “אה, אמא, יש כאן עוד קתדרלה… ראו שתפס, בנו עוד אחת”.
2. הקרקס התמקם בחזית הקתדרלה:
(צילום: מקגייבר)
אנחנו מתעניינים ורוכשים בספונטניות כרטיסים למופע של הערב!
3. בגינה שליד הקתדרלה יש פסל, ומישהו עם חוש הומור משובח התאמץ, טיפס ושתל לו כוס יין ביד:
אותי זה הצחיק נורא.
בשעה 12 בצהריים בדיוק הגענו למסעדת פיגלמולר:
זו המסעדה המפורסמת ביותר בעולם לשניצלים, היא קיימת כבר 109 שנה, ומתהדרת בשניצל הגדול ביותר בעולם, והטעים ביותר.
הזמנתי מקום למסעדה שבועיים מראש.
את פנינו קיבל המלצר החביב כריסטיאן.
“שלום” הוא ברך אותנו בעברית, וכשהזמנו את המנות שלנו הוא שאל אם לא מפריע לנו שהשניצל עשוי מ- pork 
. כריסטיאן, מסתבר- הוא משגיח הכשרות שלנו
.
מכל השניצלים שאכלנו באוסטריה, זו גרסת ההארדקור:
כשכריסטיאן המלצר הגיש לנו את השתייה, הוא גם אמר בעברית “ענבים בבקשה”
בכל פעם שהוא עובר לידנו הוא זורק עוד משהו בעברית:
“טעים לכם?”
האוזן שלנו, שכבר לא רגילה לשמוע עברית סביבנו, גורמת לנו להתלבט אם אכן שמענו נכון. הטייס איבחן יפה את הסיטואציה: “זה כמו כששומעים תוכי מדבר, ולא מאמינים שהמילים יצאו מהפה שלו אז מסתכלים מסביב לראות אם מישהו עובד עלייך”.
בסוף לא התאפקתי, קראתי לו לשולחן ותיחקרתי אותו אם הוא דובר עברית. הוא אמר שהוא יודע רק כמה מילים שאסף מהמסעדה, אבל המשיך להתעניין:
“זה חג שלכם היום, נכון? חנוכה?”
אנחנו: “אההה….לא ממש חנוכה. היום זה…יום כיפור בישראל”.
לפתע אני נתקפת בהלה מגודל העבירות שאנחנו עושים בניכר, ואני פונה לבעלי:
“אתה חושב שאלוהים מצלם אותנו?”
הוא: “אני בטוח שכן, וכשהוא רוצה לראות סרט על אהבת אמת, הוא שם אותנו על play”
לסיכום, המסעדה יפה, מיוחדת מאד
האוכל לא זול- החשבון הסופי יצא 84 יורו, ואני השארתי עוד טיפ של 16 יורו לכריסטיאן בשל השליטה החלקית שלו בעברית ובמסורת ישראל.
יום למחרת קיבלתי מייל מהמסעדה, שהופנה ל”פראו איילת”, ובו הודו לי שסעדתי בפיגלמולר, והביעו תקווה כי אבוא לסעוד שנית.
רק בשביל ה”פראו איילת” היה שווה.
***
עוד קצת תמונות וינאיות בטרם נמשיך:
מדרכות הכוכבים סטייל הוליווד, אבל כאן של מלחינים מפורסמים:
אחרי שגמרנו לטחון את מרכז העיר, החלטנו לסור חזרה לפרימרק, כי היו שם כמה פריטים שהמצ’יסטה בעוונותיה, השאירה בחנות.
ואלו מקצת הדברים שחזרו איתה:
האב ורוח הקודש:
ושקיות פרימרק ביד.
לעת ערב חזרנו לקרקס:
בקדמת הקרקס היו דוכני מזון אוסטרים:
אכלנו בעלטה את הדבר הבלתי מזוהה הזה:
בתוך הקרקס אסור היה לצלם, אז רק תמונת אווירה:
(צילום: מקגייבר)
היה מופע מדליק.
