אצא לי אל היער לראות את הקוקית- (חלק שני)

אצלנו במשפחה קיימות שתי אסכולות בנושא ניווטים:

האסכולה שבה מחזיק מקגייבר דוגלת בשימוש במיטב ובמירב המכשירים האלקטרונים הקיימים: לפטופ, מחובר ל- GPS עוד GPS לגיבוי, וגם אחד רזרבי.

האסכולה שלי, מצדיקה את הכינוי שהדביקו לי ילדיי “מח”ט גולני”- אני אוהבת להשתמש במפה ובמצפן. כמו שלמדתי בקורס קצינות. אני מודה, הפוזה של מח”ט גולני היא מסורבלת אבל הפעם השתכללתי וצילמתי רק את קטע המפה הרלוונטי, עשיתי למינציה וכך זה נראה:

במהלך היום שתי האסכולות מתנגשות. ה- GPS של מקגייבר מצליח לברבר אותנו מעט, והמפה ומח”ט גולני מרגישים מנצחים.

הנסיעה לכיוון מפלי טריברג מובילה אותנו למקום שנקרא Hexenlochmuhle ובתרגום חופשי: “חור המכשפה”

זהו בית עץ עתיק ובו תחנת מים

ובפנים- חנות מזכרות יפה ומסעדה. בקומה התחתונה ניתן לראות את גלגלי העץ מסתובבים בכח המים בנהר.

זהו מקום נפלא להפסקת פיפי.

משם עולים על כביש 500 הידוע כ”דרך שעוני הקוקיה”

תיראו איזה נוף יפה רואים בדרך:

קצת לפני העיירה Triberg אנחנו מגיעים לכניסה למפלי טריברג

אנחנו קונים בוטנים לסנאים אבל אף סנאי לא נראה היום והבוטנים עוברים הסבה ממזון לסנאים- לנישנושים לנסיכות

מהתבוננות במפה אנחנו מבינים שיש שני מסלולים: ארוך וקצר. מיטיב הלכת (מקגייבר) מנסה לעודד אותנו לבחור במסלול הזה. אבל רוב המשפחה מנויה בטיולי מָשְפָּחות- הולכים מה שפחות, ובוחרים במסלול הקצר…

ותמונה אחת בשבילך, עננת:

כשמגיעים לסוף המסלול, שהוא בעצם הכניסה התחתונה למפלים ממרכז העיירה, אנחנו מבינים שכדי לחזור לאוטו- צריך לטפס את כל הדרך חזרה. מקגייבר, החולייה החזקה במשפחה חס עלינו, מטפס לבד את כל הדרך עד האוטו ואנחנו קובעים להיפגש בעוד כחצי שעה בנקודה הזו:

בנתיים, עד שיגיע אנחנו נכנסים לחנות העצומה הזו ובה מליון שעוני קוקיה:

מכשירי הקשר מבטיחים חבירה מוצלחת בין הכוחות ועכשיו אנחנו מטיילים כולם ביחד בעיירה טריברג

ובחלון ראווה אחד ראיתי את היופי הזה:

אבל החנות היתה סגורה, ונפתרה בעיית השינוע לארץ…

בסוף הטיול השעון של מקגייבר מראה את הכיוון הכללי שצריך ללכת לכיוון החנייה…

עכשיו גם אתם מבינים למה קוראים לו ככה..