טוסקנה 1: תל אביב- סן ג’ימיניאנו

אז בשעה טובה פתחנו את נתב”ג ב 6 בבוקר, ואחרי הצילום המסורתי ליד פסל דב”ג, וצ’ק אין הכרחי בויקטוריה סיקרט שבדיוטי, עלינו למטוס.

טיסת ישראייר, אליה רכשנו במקור את הכרטיסים, עברה הסבה לאיזו טיסת צ’רטר פח פולנית. המטוס, אם אפשר לקרוא לו ככה, היה מדגם פולני ממורמר, שאפילו מסכים לא היו בו. וגם לא שמיכות. מה שמיכות ומסכים? בקושי כנפיים היו לו למטוס הפולני. שלוש וחצי שעות הטיסה עברו עלינו דרך אינסוף במפרים אוויריים, או איך שלא קוראים להם. בכל פעם שנכנסנו לרצף במפרים כזה, הטייס הפולני התחיל להסביר בהרחבה בפסאודו אנגלית שלו על תנאי מזג האוויר הגרועים. ואני, יותר משחרדתי מתנאי מזג האוויר, הלחיץ אותי שהוא מטיס ומדבר בו זמנית. אני לא רוצה להשמע סקסיסטית או משהו, אבל כולנו מכירות מקרוב את הקושי שלהם לקדוח ולשוחח סימולטנית, על אחת כמה וכמה להטיס.

ליתר בטחון, התחלתי לשנן את הנוהלים:

וכאילו שהבנט דה ג’ואיש פיפל סאפרד אינף, הדיילים הפולנים לא הגישו שום אוכל לאורך כל הטיסה, למעט כוס מים וביסקוויט בודד לכל גולגולת. כיוון שאנחנו מורגלים לסטנדרט ארוח פולני, לא ממש הופתענו ואף קיבלנו זאת בהבנה. אבל רבאק, פולנים- לא הפקתם לקחים משיעורי הסטוריה? להכניס יהודים לכלי תחבורה סגור ולהרעיב אותם, זה הכי לא להפיק לקחים. הכי.

משנחתנו ברומא אכלנו, אספנו את האוטו שלנו, יצאנו לדרך והכל נשכח ונסלח. הנה תקציר מהדרך:

הבית שלנו בפאתי סן ג’ימיניאנו, במונטג’ונפולי, הוא בעצם אחוזה גדולה שעומדת על ראש הגבעה ומשקיפה על נוף טוסקני מרהיב:

נכנסים אל האחוזה דרך שער ברזל גדול, ופאולו, בעל האחוזה, שכזכור לכם היה אמור לקבל את פנינו כך:

הבריז.

הוא הודיע לי במייל מוקדם יותר שהוא כנראה ייעדר, אך הבטיח כי ברונו, יד ימינו וחברו הטוב, יקבל את פנינו במקומו.

אם כך, ברונו, שהיה אמור לקבל את פנינו במקום פאולו כך:

השתמט קצת. הוא קיבל את פנינו באופן סטנדרטי לגמרי, בלי שום גינונים מיוחדים. האנגלית שלו, הזכירה לנו מבחינה דקדוקית את האנגלית של הטייס הפולני. על כל השאלות שלי הוא ענה ב”סי סי” , גם על השאלות הפתוחות. אז אני אצטרך לברר בכוחות עצמי היכן נמצאת הוושינג משין. גרצייאס לך.

אבל מה, האחוזה מהממת! היא כוללת כמה מבנים עתיקים מאבן ואפילו בריכה פוטוגנית:

וזו הדירה שלנו:

ואני אסביר

ואני אסביר

ואני אסביר

ואני אסביר

ואני אסביר

הדירה הזו היא דוגמה קלאסית לפער שבין התמונות הסקסיות המוצגות באינטרנט לעומת גירסת המציאות. המבנה הוא מבנה מאבן עם תקרות גבוהות מחוזקות בקורות עץ, שזה יפה. האבזור הוא סטנדרטי מינוס מינוס. ובמינוס אני מתכוונת למינוס מיקרוגל ומינוס תנור ומינוס מדיח ומינוס פרודוקטים אלמנטרים במטבח כגון מלח, מטלית, קפה ותה. ומינוס אלמנטים עיצוביים שנותנים תחושה של בית ומינוס זרם מים נורמאלי במקלחת. למרות האנגלית המשובשת שלו, הוא מצליח להסביר לנו יפה מאד כי עלינו לשלם 30 יורו נוספים- שהם מס תיירות המקובל במקום אך שלא הוזכר בשום מסמך, אבל כאן האנגלית שלו נתקעת שוב, הוא מצביע על ההסקה ואומר   no heat . אנחנו מנסים להבין למה הוא מתכוון בדיוק ואז הוא נוקב באיזה סכום אסטרונומי ששווה למשכון כלייה קטנה שעלינו לשלם לשם חימום הדירה. “אבל לא נורא, אם יהיה לכם קר, פשוט תתכסו בשמיכה” הוא מציע ברוחב לב. ועוד לא דיברנו על המגבות כאן! זוכרים שמיכות פיקה? אז מהבד הזה עשויה המגבת. בהצלחה לנו.

אחרי שהבנו שזה המצב, נסענו לעבר הסופר מרקט coop הקרוב למקום מגורנו, כדי להתאבזר. 

רבות דובר כאן בבלוג על כמה משפחת גזית רוחשת אהבה לסופרים בחו”ל. עבורנו זה סוג של מוזיאון.

יש שם ארטישוקים קטנטנים:

עגבניות מסוגננות:

מליוני סוגי פסטה טריה

נרות נשמה עם טוויסט: במקום הבאבא סאלי- האפיפיורוש מופיע עליהם!:

תמנונים קפואים, זה הגפילטעפיש האיטלקי עסלי:

 

ואם חשבנו שהצלחנו להתחמק מהן- אז לא ולא. הן אחרינו באש ובמים, המצות של פסח:

מצ’יסטה ממש התפעמה מביצי הקינדר המיוחדות שלהם:

 

ואין לנו מושג מה יש בפנים, אבל יש לו אריזה מהממת:

וכמובן,  בסן ג’ימניאנו התנהג כסן ג’ימנינאני ועל כן רכשנו את היין המקומי ואחר כך צילמנו אותו על אדן החלון של המטבח שלנו:

 

לעת ערב, המשכנו לכיוון סן ג’ימיניאנו העתיקה והיפה. מרחוק ניתן לזהות אותה ע”פ המיני גורדי שחקים שלה, שהוקמו, לא יאומן, בימי הביניים. יש לנו באוטו ג’יפיאס בקול של דוברת אנגלית (אליזבט), ולמקגייבר יש תכנת ג’יפיאס בסלולרי, דובר עברית (משה). הם פועלים בשת”פ, עד שלמקגייבר נמאס, והוא משתיק את אליזבט.

הטייס: אבא, הישראלי הזה לא נשמע לי מקצועי מספיק…הוא מאלה שהיו פעם אחת בטוסקנה ומתחילים לעשות את עצמם כאילו הם חיו פה עשר שנים. תחזיר את הבריטית!

המנוח היה פעם חזיר:

   

 

 

אפילו פגשנו את הזקנים של החבובות:

 

 

  

 

   

 אחרי שסיימנו לטייל, להתפעל, לטפס ולרדת חזרנו אל הבית שלנו. הטמפרטורה שם צנחה למעלות חד ספרתיות, ומקגייבר איחל לברונו מכל הלב שילך להתרבות, מצא את כפתור הדלקת החימום, ותוך הסתכנות במישכון כלייתו, חימם את כל הבית.