ביד חלשה ובזרוע נקועה הוציאנו לטוסקנה

באופן ממש מפתיע, חלפה בדיוק שנה מאז שנה שעברה. וגם השנה, שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא ופנינו לאן.

לכל משפחה ישראלית יש שטיקים קבועים בפסח. מסורות, מנהגים, הרגלים שעוברים מדור לדור - אשר מכתיבים את האופן שבו המשפחה חוגגת את ליל הסדר שלה. 

אצלנו במשפחה, נהוג זה מספר שנים לחגוג את ליל הסדר באי חגיגתו. אל תשאלו למה, זהו המנהג אצלנו, ועם מנהגים הרי לא מתווכחים.

אז גם השנה בהתקרב חג הפסח, התלבטנו איפה לא נחגוג אותו השנה. כמובן שגם השנה כבשנים קודמות, החלטנו לא לחגוג אותו בחו”ל, והתחלנו לחפש יעד שווה.

שני אלמנטים הגבילו אותנו השנה: הטייס מושאל הרי לצבא, ולכן מספר הימים שצה”ל מסוגל להסתדר בלעדיו הוא מצומצם, והמצ’יסטה היא עדיין לקוחה בלתי מרוצה של משרד החינוך, וחיי כולנו תלויים בלוח הבחינות הצפוף שהוא מכתיב לה.

מה שהותיר לנו שישה ימים תמימים לאי חגיגת פסח בחו”ל.

מצאתי 4 מקומות אחרונים חביבים בטיסה של הרגע האחרון חביב לרומא, ותפסתי אותה בשתי ידיים, בשתי רגליים ובל”ב שיניים. אלא שהפעם, החלטנו שלא להשתהות ברומא, ולהצפין מיד עם נחיתתנו לטוסקנה.

בעזרתו האדיבה של airb&b מצאנו בית טוסקני עם נוף של גלויה בסן ג’ימיג’ננו, שבאופן מפתיע היה פנוי בדיוק בתאריכים המבוקשים לנו. זהו הבית:

כפי שניתן ללמוד, לבעל הבית קוראים פאולו אך התמונה הנלווית לאתר שלו היא כה קטנה, שנאלצתי להשתמש בדמיון, ולשרטט את דמותו של פאולו, המארח האיטלקי שלנו.

(הנה פאולו אשר ימתין לנו בפתח האחוזה)

(פאולו הנחמד יקח אותנו לראות את חוף הים)

(פאולו יצחק מהבדיחות שלי)

(לבסוף פאולו יבין שאני פסיכית)

אז לאחר שהתוודענו לפאולו: ארזנו מזוודות והגענו נתב”גה. ועכשיו אפשר להדק חגורות ולצאת לדרך, כי הפרק הבא יישלח לכם כבר ישירות מטוסקנה.

חג שמח חברים וצ’או.

***