יומני ברצלונה 5

כיוון שהיום הוא יום הולדתו של מקגייבר, התכנית האמנותית של היום נחלקה לשניים:

חלקו הראשון של היום הוקדש לארוע תרבותי ואמנותי מהזן הנשגב ביותר- שופינג.

בשעה 9:30, עם פתיחת שערי הכלבו אינגלז, שעטנו אל הקומה הראשונה- ובדקדקנות וביסודיות עברנו קומה- קומה, עד שהגענו בשעה 12 בצהריים (!!!) עייפים אך רצוצים לקומה התשיעית, שכאמור, בה שוכנת הקפיטריה עם הנוף הקסום על העיר. מקגייבר בוחר לאכול פאייה צמחונית, כי הוא מהחלשים, ואילו אני בוחרת בפאייה פירות ים כי הרפתקנית הינני.

אבל כעבור מספר ביסים אני מגלה שבצלחת שלי יש כל מיני רגליים ואף מספר זוגות עיניים של בעלי חיים שאני לא מזהה, ואני קצת מזועזעת ומשאירה את המנה שלי חצי אכולה.

הרפתקנית עאלק.

כפי שניתן לראות- מזג האוויר בחוץ גשום קלות

אבל אתם רואים מתחת למנוף? על ראש ההר? אם תתאמצו, תוכלו לראות שם את הטיבידבו, הכנסייה שבראשה עומד ישו, יקיר המשפחה שלנו. החלטתי לקחת את מקגייבר לשם, לכבוד יום ההולדת שלו, בחלקו השני של היום. 

אבל לפני כן נעשה עוד גיחה קצרה ליוניקלו ולזארה, כי אם חייבים אז חייבים. לשמחתנו, המלון שלנו יושב בדיוק מעל צומת מופלאה שבכנף אחת שלה שוכנת זארה, בכנף שניה- H&M, בכנף השלישית יוניקלו וברביעית מסימו דוטי. אנחנו קוראים לצומת הזו בפשטות: זארה פינת H&M.

אז אחרי שגמרנו לפרוק סחורה, יצאנו לדרך. הדרך משלבת נסיעה במטרו, נסיעה בפוניקולר ובאוטובוס.

 

כשאנחנו מגיעים לטיבידבו- אנחנו מגלים כי אנחנו התיירים היחידים שם. כלומר, כל האתר לרשותנו. כלומר, רק אנחנו שם!!! כלומר, אין אף אחד מלבדנו!!! נער המעליות, שהוא כבר גבר בא בימים, מעלה אותנו למעלה וכל המתחם לרשותנו!!! היש מופלא מזה? תוסיפו לזה את אפקט הערפל שנוסך אווירה מיסטית…ואת ישו כפרות שמביט עלינו מלמעלה בזרועות מושטות…תענוג!

 

נכון שזה נראה כאילו הוא שהוא מסתכל עלינו, מושיט ידיים לצדדים וקורא בקול של דודה: “מי בא לישו? מי בא לישו, מתוקים שלי?”

אז כשנער המעליות עוצר את המעלית ואנחנו יוצאים למרפסת התצפית, אני מרימה את הראש ובום! ישר רואה את ג’יזוס מתנוסס בשמיים. כיוון שאנחנו שם לבד, אני מיד קוראת בהתפעלות קולנית “יו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!”

 

זה באמת עוצמתי הדבר הזה, גם אם אין לכם ישו קראש כמו שלי יש.

מולנו נפרסת כל ברצלונה כמו על כף היד

אבל בואו נתרכז שוב בישו. המעלית עוצרת במרפסת התצפית, אבל המהדרין יכולים להמשיך לעלות למעלה דרך המדרגות הלולייניות, כדי להתקרב עוד קצת אל הפלא.

 

בדרך למעלה אנחנו פוגשים את החבר’ה של ישו במגוון פוזות

והופה! הגענו אל כבודו

“מי בא אלי, מי בא אלי?”

אחרי שסיימנו להתפעל בקולי קולות, אנחנו מתחילים לרדת…

לפי כמות התמונות ניתן להבין שאהבתי מאד את הטיבידבו. אם יוצא לכם להגיע לשם, תשתדלו שזה יהיה בעונת החורף, ביום ערפילי אבל שלא יורד גשם, ושאף אחד חוץ מכם לא נמצא שם. אלה תנאים מושלמים. ואם אתם לא יודעים לתאם מזג אוויר, אני אתן לכם את המספר של מקגייבר, הוא מעולה בזה.

בעצם, הוא מעולה בהכל.

מתחת לישו יש כנסייה, ומקגייבר מציע לי שאכנס לתא הוידויים ושאתוודה על כל החטאים שלי. הוא מתנדב להכנס לתא של הכומר ולהקשיב.

הבעיה שאין לי על מה להתוודות. מעולם לא חטאתי בכלום. זכה וטהורה אני כאריה דרעי.

פארק השעשועים טיבידבו נראה שומם, אבל הוא לא סגור. כלומר, אם רק נרצה, יפעילו בשבילנו איזה מתקן שרק נרצה. חחחח. איזה עצוב זה להסתובב לבד על גלגל ענק?!

זהו. תמונה אחרונה להיום ודי.

אחרי שסיימנו עם הטיבידבו, ונפרדנו מישו “מי בא אלי, מי בא אלי”,  אנחנו משוטטים עוד קצת בעיר

ואחרי שעת תה במלון (אתם שומעים נכון, בכל יום ב 16:30 יש פה שעת תה, הכי בבית בעולם) התלבטנו כיצד נבלה את הערב. החלטנו להשלים מעגל, ולסיים אותו כפי שהתחלנו- בקניות.

נסענו לקניון Glories, שם עוד לא היינו חחחח

זה קניון גדול, מתאים לחובבי הז’אנר, אבל גולת הכותרת שלו הוא הסופרמרקט ה ע-צ-ו-ם שלו. וכיוון שאנחנו חובבי סופרים בחו”ל, נכנסנו רק להציץ והשתקענו בו שעה וחצי בערך.

עשינו דבר יפה: ליקטנו פרודוקטים מיוחדים לארוחת ערב, אותם העמסנו בשקית קניות גדולה שהועמסה על כתפו החסונה של מקגייבר, ואת כל הכבודה לקחנו איתנו למלון:

במלון עשינו פריסה שלא היתה מביישת את הילטון,  וזו הוכתרה כ-הארוחה הכי הכי טעימה בטיול הזה!!!

שלא נדע מחסור.