אנחנו בדרכנו להרקליון, עיר הבירה של כרתים. אנחנו מעבירים שנה בחיפוש אחר חניון נורמאלי. הכבישים בחלק העתיק הם צרים מאד, ואין איפה לשים את האוטו. עד שהגענו במקרה למקום המופלא הזה:

זה חניון אוטומטי לגמרי, שמעולם לא ראינו כמוהו, ואנחנו מתלהבים כמו ילדים קטנים. האיש של החניון מסביר לנו בסבלנות מה לעשות. להיכנס עם האוטו לכאן, לכבות את המנוע, להוציא מפתח, לצאת ולנעול.

ואז נפתחת דלת של מעלית, האוטו מוסע פנימה, הדלת נסגרת, המעלית יורדת קומה ביחד עם האוטו

והאיש של החניון מזמין אותנו לצפות במסך ולעקוב אחרי המשך התהליך של מה שקורה למטה: זרוע רובוטית מושכת את האוטו וממקמת אותו בחנייה.

זה היה כל כך נאס”א, וכולה 3 יורו לכל היום.

נלהבים, פסענו לכיוון מרכז הרקליון.

 

פגשנו בדרך תושב מקומי:

 

הרחוב הראשי של הרקליון הוא Avgoustou 25 הוא מרוצף וסגור בחלקו לתנועת מכוניות, מה שמאפשר שיטוט נעים.

אנחנו חולפים על פני אתרים כמזרקת מורוסיני:

כנסיית איוס טיטוס המפוארת:

כשלפתע אני מבחינה בסניף פצפון של מרקס אנד ספנסר. אנחנו מתערבים אם יש דייויד גנדי או אין דייויד גנדי בסניף.

יש שלושה!!!

מה שאני אוהבת בגבר הזה, זה את הנאמנות המוחלטת אלי. בכל מקום בעולם הוא שם, ממתין לי רגל על רגל במחלקת גברים.

ישתבח שמו לעד.

אחר כך נכנסנו לסניף של סטארבקס לקפה. המוכר החמוד שואל אותי לשמי, אני אומרת איילת. הוא קצת מסתבך, אז אני מציעה לו את השם הבדוי שלי למצבים כאלה, שזה ג’וליה אבל הוא מתעקש, תגידי לאט הוא אומר לי ואני אראה לך איך כותבים את השם שלך ביוונית. אז ככה כותבים איילת ביוונית:

ומבט על, על המוכר החמוד:

אחרי שגמרנו לשוטט, לאכול ולקנות, חזרנו אל החניון של נאס”א, אספנו את האוטו ונסענו לג’מבו. כי כולם נוסעים לג’מבו, אז החלטנו שגם אנחנו.

ג’מבו זו חנות ענקית בקונספט של מקס סטוק. המון המון דברים בזול. מרקס אנד ספנסר זה לא, אבל הצלחנו להוריד שם 100 יורו למזכרת

בסופר הסמוך נכנסנו לקנות דברים. יין לבן כדי להעביר את המשך הערב בסבבה, זיתים, דבש יווני, מלח יווני, עוד קשקושים, וגם ראינו תמנונים קפואים.

לא קנינו.

הדרך חזרה למלון היתה קסומה:

מה עוד ראינו, מה עוד עשינו-

תגלו בפוסט הבא.