באוגוסט האחרון העלתי כאן פוסט קורע לב, ובו סיפרתי כיצד מעולם לא זכינו להגיע לברצלונה. כיצד בכל פעם שתיכננו לטוס אליה, יצא שבסוף הזמנו טיסה ללונדון אחותה האטרקטיבית יותר. כיצד שנה אחרי שנה התחברנו לשורשים האנגליים המדומים שלנו, תוך כדי קיפוח הספרדים.
השנה החלטתי שלא עוד.
כשיום הולדתו של מקגייבר התקרב השנה, התלבטתי מה לקנות לו. כי מה באמת אפשר לקנות לאיש הצנוע הזה שלא זקוק לשום דבר חומרי ושאלוהים גם כך חנן אותו בחיים טובים לצד אישה מושלמת? באמת שכלום.
החלטתי (שוב) שהמתנה הכי טובה שאוכל להעניק לאיש שיש לו הכל, היא לבלות בחברתי (חחח…) במשך שבוע בברצלונה. וכיוון שהוא תמיד מדגיש באזניי חזור והדגש כי הוא הכי מאושר כשאני מאושרת- מי אני שאמנע ממנו את חווית האושר הנשגב בהמתנה על הכורסאות ב”פינת הגברים הממתינים” בעודי מודדת ומתלבטת ב H&M, במנגו ובפריימרק.
כן, כזו אני, חלומו של כל גבר, אישה נהדרת ומתחשבת שהאושר של בעלה תמיד עומד מול עיניה.
אז בהנחה שהמטוס שלנו ימריא ואף ינחת בשלום, הפוסט הבא ייכתב מברצלונה.
הולה!
הולללהההה.
יאללה, תתחתני איתי איילת!!!
חשבתי שכבר התחתנו אחת עם השניה, לא?
בלוג כלבבי 💜 מחכה לפוסט הבא.. תהנו!
בלוג כלבבי 💜 מחכה לפוסט הבא.. תהנו!
תעשי חיים ולא לשכוח לעדכן ת’בלוג. 😘
האישה המושלמת!
אבל בלי ציניות
תהנו יקרים
אכן התיאור שלך על נסיבות הנסיעה מלבבים. ראשית מזל”ט למקגייבר ליום ההולדת, שתזכו לחיות עוד המון שנים טובות ושמחות מתוך בריאות. מאחלת לכם הנאה בעיר הנפלאה והמעניינת הזאת.
תשמעי יקירה. כאישה מבוגרת הנשואה מאז ומעולם לאיש מושלם – הייתי עושה (וגם עשיתי כמה פעמים) – את אותו הדבר בשינוי וריאציה לכאן או לשם . המשיכו כך ורוו נחת זה מזו לעד!