אוי ברצלונה ברצלונה

זה כבר כמה שנים שאנחנו מתכננים לטוס לברצלונה.

חברינו מרבים לתאר אותה בתאווה ומספרים לנו איך שהיין שם זול ממים, איך בפוסעך בשוק לה בוקרייה אתה דוגם מכל הבא ליד שלל זנים של טאפאס, צ’וריסוס, צ’ורוס ופאייה, בעודך מתפעל בפה מלא מהגאודי גלאם האופף אותך מכל עבר. האגדות מספרות כי לאורך הרמבלה זרועים שדות שלמים של זארה h&m, מנגו ופריימרק, רק הושט היד וגע בם, שהטיבידאבו הוא כה אטרקטיבו ושבכללי הספרדים הם קסם של עם.

שוכנעתי שברצלונה היא עיר כלבבי.

בכל פעם שמתפנה לנו זמן לחו”ל קצרצר, אני רוכשת ספר טיולים עדכני על ברצלונה, קוראת ונערכת לכבודה בהתרגשות ובשמחה. בעזרת דמיון מודרך אני רואה את עצמי מרחפת בפלאסה ריאל בשמלה מתנפנפת ובסנדלי עקב: שועטת, רוכשת, לוגמת, נוגסת, בולסת, מתפעלת.

אך ברצלונה וקוץ בה: לכשאני מתיישבת להזמין כרטיסי טיסה לברצלונה קורית תופעה מעניינת: בעוד אני מלאת כוונות טובות לגבי ברצלונה, משתלטת עלי פתאום ג’יין, האלטר אגו האנגלייה השוכנת בתוכי. כבר הכרתי לכם אותה פה פעם: שמה המלא הוא ג’יין פיצגיבונס. ג’יין רק פותחת חלונית חדשה במחשב, רק כדי לבדוק את מפלס המים בתמזה, ואז היא מסיחה את דעתי בעזרת דיבורי סרק על הדודנית מדרגה שלישית הסוררת שלה, ועל המחזר הנלהב שלה סר האמפרי מק’טומטום. היא מנצלת רגע אחד בודד של חוסר תשומת לב, עושה קונפירמיישן לטיסה ללונדון ומבלי למצמץ נעלמת לשעת התה שלה כאילו לא היתה!

וכך פעם אחר פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו נוחתים בבירתנו הקדושה והנצחית לונדון במקום בברצלונה הקסומה, והכל בגלל ג’יין הניג’ס הזו.

לאורך השנתיים האחרונות זה קרה פעם אחת, זה קרה פעם שניה, וזה קרה פעם שלישית. בכל שלושת הפעמים רצף הפעולות היה כדלקלן: חושבים ברצלונה, רוכשים ספר ברצלונה, נלהבים מתיאורי הברצלונה, מדמיינים שמלה מתנפנפת בברצלונה, באים להזמין כרטיסים לברצלונה, ו…דינג! ג’יין מתפרצת רק כדי לבדוק ” how is the weather in dear old Blighty“, וצ’ירס! אנחנו בלונדון.

השנה המצ’יסטה מסיימת כיתה י”א והמסע שלה לפולין נקבע לאוגוסט. היא התריעה מראש כי אינני מוזמנת להצטרף לקבוצת ההורים המלווים, מהחשש שאעשה לה פדיחות. קצת תמהתי איזה פדיחות בדיוק היא חושבת שאעשה לה באושוויץ, אך לא מאד העמקתי בסוגייה. 

החלטתי, שבזמן שהילדה תשהה בפולין, נטוס אנחנו שנינו לברצלונה, כך שהילדה לא ממש תחוש בהעדרנו, ואילו אנו נוכל סוף סוף להגשים את החלום הברצלוני הבלתי ממומש על השמלה המתנפנפת, הסנגרייה הנשפכת והזארה הנרכשת. ג’יניוס!

כרגיל, התאבזרתי בספר טיולים עדכני על ברצלונה, והמשכתי לשמוע ניסים ונפלאות על איך לוגמים שם ב 8 בבוקר סנגרייה במקום קפה ואיך לאורך כל היום מסתובבים שם הלומי קאווה שיכורים ברחובות. נלהבת מהתיאורים הציוריים התיישבתי בפעם הרביעית להזמין כרטיסים לברצלונה.

והנה, סוף סוף מחרתיים נעלה על המטוס

וכמו תמיד בגלל ג’יין פיצגיבונס, האומנת הכי קרציה בממלכה

ננחת

בלונדון.

אז הפוסט הבא,

ייכתב פרום across the pond 

כמו שאומרים אצלנו באינגלנד…

הישארו בהאזנה.

גודספיד.

***