את קליניקת המחמד שלי פתחתי כמעט לפני 3 שנים. כששכרתי את מבנה העץ החמוד הוא היה ריק לחלוטין מכל קישוט וחפץ ואט אט המקום הקטן הזה התמלא בספרים ובמשחקים ובמתקנים ובחומרי יצירה ובקישוטים ובשלל עצום של חפצים שהבאתי איתי. כי אני, בהיותי ההיפך המוחלט ממינימליסטית, אוהבת שפע.
בסוף החודש, עומד להסתיים חוזה השכירות שלי, ואני מעבירה את הקליניקה היפה שלי למרחב אחר. מרחב נהדר שהוא כולו שלי, מעוצב לעילא ומרווח ונעים וקסום. כדי שהמעבר יהיה קל, סיכמתי עם עצמי בתחילת החודש, כי בכל יום אמלא כ 6 שקי זבל גדולים בשלל חפציי, אעמיס על האוטו שלי, ואעביר לקליניקה החדשה בהתהוות.
ואכן, בכל יום העמסתי את האוטו שלי שקיבל לוק של טנדר בדואים עד אפס מקום ושינעתי מיליוני חפצים מכאן לשם. בימים הראשונים לא ראו כל שינוי, אך ככל שהתקדם החודש, חפצים החלו להעלם ולהתפנות מהקירות ומהמדפים, והמקום נראה אוורירי יותר. מעבר לכך שזה הקל את המעבר עבורי, זה עשה עבודת הכנה טובה למטופלים שלי, שעומדים להיפרד מהמקום האהוב עליהם כל כך. ככל שהקליניקה החלה להתרוקן מחפצים, הפרידה מהמקום נעשתה מוחשית יותר ויותר. ככל שהתקדמו הימים, התמקצעתי בלהיות איילת הובלות. ובמקביל, הקירות והמדפים התרוקנו מהשלל הגדול. בימים האחרונים נותרו בקליניקה שולחן, שני כסאות, דפים, כלי כתיבה, 4 משחקי קופסה נבחרים והד עצוב של מקום מרוקן, עם אקו של כנסייה.
בהיותי בלתי מינימליסטית בעליל, מצאתי את עצמי לפני כל פגישה מתנצלת בפני המטופלים שלי והוריהם, על המרחב הריק והשומם ודווקא הופתעתי מהתגובות של ההורים. כולם הביטו בהשתאות בקירות הריקים, הערומים, החשופים ואיפה שאני ראיתי שממה הם ראו דבר נפלא.
הגדילה לומר היום אמא יקרה של מטופל אהוב שלי בתגובה להתנצלות שלי. היא אמרה, שבקליניקה שלי, מכל המשחקים והחפצים והמתקנים, הדבר הכי משמעותי הוא אני, ושגם אם יהיה בה רק כסא, שולחן ודף, עדיין אצליח להוציא מזה טיפול מעולה. מעבר לכך שזו היתה מחמאה עצומה, עברה בי מחשבה שאולי כדאי לי לעשות הסבה בחיים ולהתחיל להיות מינימליסטית.
אבל כעבור דקה ראיתי משהו יפה בקטלוג של איקאה, והמחשבה חלפה ועפה.
