הפרינטשופ

הפוסט הזה נכתב שלושה ימים לפני שישודר הפרק הראשון בעונה השלישית של “אווטלנדר” בישראל (ימי ג’, 22:10, יס דרמה).

***

העונה השלישית מבוססת על הספר השלישי בסדרה, Voyager. או בשמו הישראלי: נוסעת מעבר לזמן ונוסעת מעבר לאוקיינוס (שני חלקים).

בחמשת הפרקים הראשונים בעונה השלישית, נאלץ לעקוב בסבל רב אחרי החיים הנפרדים של ג’יימי וקלייר.

הספר השלישי נפתח בשדה הקרב בקולודן. ג’יימי מוצא את עצמו פצוע קשה. השורה הפותחת את הספר, זכתה בפרס שורת הפתיחה הטובה ביותר, ע”י המגזין EW. וכדי לחסוך לכם את החיפוש- הנה השורה במקור:

“.He was dead. However, his nose throbbed painfully, which he thought odd, in the circumstances”

אז ג’יימי חי, והוא מובל לבית מחסה הסמוך לקולודן, שבו מסתרים עוד 18 לוחמים סקוטים. כשמגיע הלורד מלטון כנציג של הדוכס מקמברלנד, הוא מודיע כי כל הניצולים יוצאו להורג בירייה. בכל פעם שמובל החוצה פצוע סקוטי, מלטון לוקח את שמו ומשווה לרשומות. התאור הזה מבוסס על אירוע היסטורי אמיתי: קרב קולודן אכן הסתיים בנסיבות המחרידות האלה. אבל כשמגיע תורו של ג’יימי, הדוכס מלטון מזהה אותו כג’יימי האדום, והוא אוסר להוציאו להורג כיוון שבעבר ג’יימי הציל את אחיו הצעיר לורד ג’ון גריי, והוא שולח את ג’יימי למות מפצעיו בביתו.  

אבל ג’יימי לא מת מפצעיו בביתו והשנים הבאות עוברות עליו בהסתתרות במערה ליד לליברוך ביתו, בכלא בארדסמויר, בלייק דיסטריקט באנגליה כסייס וכעבור שנים רבות הוא חוזר לסקוטלנד, משתקע באדינבורו ועוסק בהברחות תחת מסווה כבעל בית דפוס בשם א’ מלקולם.

כשקלייר מגלה כעבור 20 שנה שהוא בעצם חי, היא מתחקה אחר עקבותיו באמצעות רישומים היסטוריים ומוצאת את המיקום שלו באדינבורו, כא’ מלקולם. היא עוזבת את החיים שלה בבוסטון וחוזרת אליו.

“הפרינטשופ”, כלומר בית הדפוס של ג’יימי, הוא מושג שחקוק בליבה של כל אווטלנדרית. בפרינטשופ הזה, מתקיים האיחוד ההיסטורי המרגש והבלתי נשכח בין ג’יימי לקלייר, וכולן ברחבי העולם כוססות צפורניים ומתפללות שהסצינה תצליח לדייק ולהעביר את כל קשת הרגשות שחווינו בעת קריאתה. והסצנה שכולנו מייחלות לה תתקיים רק בפרק מספר 6 בעונה השלישית.

כך מתואר הפרק במקורות:

“אני כאן. באמת כאן. אדינבורו השתפלה מאחוריי מול מצודת אדינבורו המתנשאת, והרחק למטה ראיתי את ארמון הולירוד המפואר למרגלות העיר…”סלח לי” משכתי בשרוולו של נער מאפייה שעבר לידי. “אני מחפשת בית דפוס ששייך למר מלקולם. אלכסנדר מלקולם”. חרדה מעורבת בהתרגשות רטטה בתוך בטני. מה אעשה אם אין בית דפוס של אלכסנדר מלקולם באדינבורו? התברר שיש. הנער קימט את פניו בניסיון להיזכר. “כן, גברת. תמשיכי למעלה ואז תיקחי שמאלה לסמטת קרפאקס”. הוא קד לעברי, היטיב את אחיזתו בחבילת הלחם שתחת זרועו ונעלם לתוך ההמון הסואן…

פתח הכניסה הנמוך של סמטת קרפקאס פיהק לעברי ממול, בצידו השני של הרויאל מייל. עצרתי במקומי והבטתי בו בלב פועם בעוצמה שנשמע למרחקים, לו מישהו היה טורח להאזין ללבי…

סמטת קרפאקס היתה דרך ללא מוצא ארוכה יחסית ומפותלת. בית הדפוס ניצב בסופה. בשני צדי הסמטה היו חנויות משגשגות ובתי מגורים, אבל אני לא ראיתי דבר מכל אלה. כל תשומת לבי היתה נתונה לשלט לבן נאה שהיה תלוי לצד הדלת. נכתב בו:

א’ מלקולם

מדפיס ומוכר ספרים

ובהמשך, בשורה מתחת- ספרים, כרטיסי ביקור, עלונים, עיתונים, מסמכים וכו’.

הושטתי יד ונגעתי באותיות השחורות- א’ מלקולם. אלכסנדר מלקולם. ג’יימס אלכסנדר מלקולם מקנזי פרייזר. אולי.

ידעתי שאם אעמוד שם עוד רגע, ייעלם אומץ ליבי. דחפתי את הדלת ונכנסתי פנימה….דלת החדר האחורי היתה פתוחה לרווחה, ומאחוריה ניגלה מכשיר מגושם גדול- מכונת הדפוס.

כפוף מעליה, בגבו אליי, עמד ג’יימי”.

(נוסעת מעבר לזמן/ דיאנה גבלדון, תרגום: ברוך גפן עמ’ 355-360)

***

רוצה הגורל, ובעוד שלושה שבועות, אגיע גם אני, כמו קלייר, לאדינבורו. החלטתי שגם אני, כמו קלייר, חייבת חייבת למצוא את הפרינטשופ של ג’יימי. גם אני, כמו קלייר, ישבתי בבית וניסיתי להתחקות אחרי ג’יימי ולמצוא את המיקום המדויק של הפרינטשופ. 

ע”פ דיווח מקורות זרים, כשצילמו את סצנת הפרינטשופ, זה לא התבצע בסמטת קרפקאס, כמו בספר, אלא בסמטת בייקרהאוז. בעזרת גוגל מפס הצלחתי לאתר את בייקרהאוז קלוז, שממש כמו בספר, היא ניצבת בצידו של הרויאל מייל. כך נראית הסמטה מהקפאת מסך שעשיתי מהגוגלמפס:

וכמו קלייר, עדיין הייתי מהוססת לגבי הסמטה הזו. מה אם זה לא פה?

אבל אז נתקלתי בתמונת הספויילר הזו, קלייר, שנייה לפני שנכנסת לפרינטשופ: 

וכששמתי את שתי התמונות זו מול זו, ובחני אותן טוב אחת מול השניה, הבנתי שבינגו, זה המקום- והכל בזכות האבנים המיוחדות שבמעקה.

אז גם הלב שלי, כמו הלב של קלייר, פועם בעוצמה למרחקים.

בקרוב מאד אני הולכת לפגוש את ג’יימי.

יאי.

***