והרי החדשות הרעות ועיקרן תחילה:
נטעלי מהוצאת הספרים `כנרת` מוסרת כי הספר השלישי בסידרת נוכרייה, voyager, לא נמצא בתהליכי תרגום וגם לא יתורגם בעתיד הקרוב.
יידעתי את נטעלי מההוצ”ל שהחדשות הללו מאד מבאסות אותי, אך לא התקבלה תגובה נוספת מנטעלי. היא כנראה כבר התרגלה לרטינות שלי.
אנשים! תתחילו לקנות ולקרוא את הספר “נוכריה”, כדי שבהוצאת “כנרת” יבינו שאנחנו רציניים ויתרגמו עבורנו את כל שאר הספרים!
אך ישתבח שמו של הבוק דפוסיטורי לעד, וכעת אני חשה אחריות מוסרית לעדכן אתכם כמובטח בהתפתחות העלילה.
מקגייבר טוען כי כך אני מבריחה באופן ודאי את הקוראים מהבלוג, עם כל החפירות הספרותיות שלי, אבל עבור שתי הקוראות שנשארו עכשיו לשבת בכסיסת ציפורניים, אני מוכנה לשמש כ`פנאי פלוס` לדקה ולסקר את התפתחות הטלנובלה של ג`יימי אהובנו ושל קלייר אהובתו. ועם כל יתר הקוראים הסליחה.
אז כפי שזכור, הספר הקודם הסתיים בכך שקלייר, אשר חזרה באילוצו של ג`יימי למאה העשרים כדי ללדת את ביתם, גילתה כעבור 20 שנה כי ג`יימי נשאר בחיים לאחר קרב הדמים בקלודן, ולא מת כפי שהיא סברה.
במשך 312 העמודים הראשונים של הספר מסופר על קורותיו של ג`יימי לאחר הקרב. בקצרה- הוא נפצע, הסתתר במערה במשך 7 שנים, הסגיר את עצמו לידי האנגלים, ישב בכלא כמה שנים, עבד כסייס בחווה באנגליה, הביא ילד ממזר לעולם (!!!), שב לסקוטלנד וכעת הוא עובד כמדפיס וכמבריח אלכוהול באדינבורו.
כלומר- במשך 312 עמודים דיאנה גבלדון מורטת לנו את הנשמה עם פינצטה.
וקלייר בזמן הזה- ילדה את בריאנה, חייתה חיים לא מאושרים עם פרנק, הפכה להיות רופאה מנתחת בבוסטון.
ועכשיו, לאחר שפרנק בעלה הצנון המיובש מת בתאונת דרכים, How Convenient, היא מגלה שג`יימי חי ומחליטה לחזור אליו.
תזכורת: מדובר בו, או בדומה לו
(בבלוג שלה, דיאנה גבלדון הסופרת, מתחננת בפני הקוראות שלה שיפסיקו לשלוח לה תמונות של גברים חתיכים ג`ינג`ים, כהצעות ליהוק לג`יימי. “אחרי הכל” היא כותבת “אני היחידה שיודעת איך הוא נראה בדיוק”).
במשך כל השנים האלו שחיו בנפרד, עם תחושה שאבדו זה לזה לנצח- הם חושבים זה על זו בערגה יום- יום שעה-שעה, לא מפסיקים להתגעגע זו לזו וחשים ריקנות איומה בחייהם
אז סוכם שקלייר חייבת-חייבת-חייבת לשוב לזרועותיו המסוקסות וללשונו החדה ולעיניו הכחולות ולליבו הטוב ולשריריו החסונים ולשיערו הארוך והאדום ולחיוכו הנפלא ולגובהו הרב ולכל שאר איבריו המושלמים של ג`יימי, ויפה שעה אחת קודם.
איפה הייתי? …כל כך קל להסיח את דעתי עם עניינים אנטומים 
אז היא נפרדת מביתה בריאנה וחוזרת למעגל האבנים שממנו עשתה את המסע בזמן 20 שנה קודם, ומוצאת את ג`יימי בעמוד 312 המסומן אצלי בספר במרקר ורוד 
כצפוי, המפגש המחודש בינהם הוא אחד משיאי הדרמה בעלילה. הוא הרי חשב שהיא אבדה לו לנצח, היא חשבה שהוא מת. הם נופלים אחד על השני והשמחה רבה.
הם מדביקים פערים של 20 שנה בצורה מרגשת. הג`יימי הזה, הוא אחד הגברים המושלמים שאי פעם פגשנו וקלייר…היא אישה מושלמת והולמת אותו.
בהמשך קלייר מגלה שג`יימי הספיק להתחתן עם…ליאר אך לא גילה לה. זוכרים אותה? זו הכלבה הזו שטמנה לה פח בספר הראשון, זו שכולנו שונאות. אמנם הוא מנסה להסביר לה שאלו לא היו נישואין מבחירה וכי הם בכלל חיים בנפרד אבל קלייר רותחת מזעם ולמרבה הדרמה היא כבר עושה את הדרך בחזרה למעגל האבנים. אך להקלתנו, היא מתעשתת בחצי הדרך, חוזרת אליו והם מתפייסים וקוצי מוצי.
אחר כך העלילה ממשיכה להתפתל ולהסתבך: איאן האחיין שלו נחטף, הם עולים על ספינה כדי להציל אותו ומגיעים עד ג`מייקה ומשם לאמריקה אבל עם הרבה צרות בדרך. ובדרך יש כמה רגעים מתוקים- מתוקים שרק מי שמכירה כבר את הדינמיקה שבין ג`יימי לקלייר מבינה על מה אני מדברת.
ממורקרים בורוד, כמובן
בקיצור- הפסדתי הממממממממממון שעות שינה השבוע, הספר הרביעי כבר עושה את דרכו אלי דרך האוויר ואם עוד לא הבנתם
אני מאד ממליצה לקרוא את הסידרה הזו.
זה ממכר.
אז בטוח אדווח בהמשך.
בעצם תלוי בכמה קוראים יבטלו את המנוי שלהם אצלי אחרי הסקירה הזו.
צ`או.
או כפי שאומרים אצלנו בסקוטלנד: מפפפפמ….
מסתבר שעוד ב 2013 היית מצחיקה.