44

חגיגות יום ההולדת שלי השנה התמשכו ע”פ מספר ימים.

תחילה נסענו ביום רביעי בבוקר לקיסריה.

שתינו שם ואכלנו שם ואף קיבלתי מתנות מהממות

קצת לפני שעזבנו את הנמל הלכתי לצלם (למענכם!) את הפסל החביב עלינו. לצערי שהתה באותו יום קבוצה גדולה שעשתה איזו פעילות גיבוש, אז את הפסל האהוב עלינו עיטרו פיסות בד:

אבל את הפסל הזה אתם הרי כבר מכירים אצלי מפוסט אחר, וכדי שלא תגידו שאני ממחזרת חומרים, התאמצתי שוב למצוא זווית צילום חדשה…למענכם כמובן.

כשבעלי לוחש לי באוזן תוך כדי צילום: “אוי, את כזו סוטה!” כשחיוך אווילי מרוח על פניו.

באמת שהיה יום מקסים, אבל אז בעלי, שהוא פרסומת מהלכת ללאומי כארד- כל הזמן רק לפנק-לפנק- לפנק, הודיע לי שזה לא הסוף, ושהוא הזמין לנו מלון ללילה בתל אביב לסוף השבוע הקרוב.

אני: מלון בתל אביב?

מקגייבר: כן! מלון בוטיק… בוטיק ספא.

אני (בחשדנות): איפה נמצא מלון הבוטיק ספא הזה?

מקגייבר: ברחוב הירקון, ממש מול הים.

אני: חחח. אז בעצם מה שאתה אומר זה שאנחנו מבלים בסופ”ש בבית זונות. אבל אני זורמת! יהיה כיף!

מקגייבר: אבל זה מלון בוטיק! בוטיק ספא! נשבע לך, לא בית זונות.

הגענו למלון הבוטיק. בוטיק ספא. זהו הנוף הנפלא הנשקף מהגג שלו:

ומהתמונות ניתן ללמוד שאני זורמת:

בין כל הטיולים/סיורים/קניות ושאר הפעילויות המעייפות שערכנו, נגררתי אחריו גם לאיזור הטיילת, כשבעלי הנמרץ עטוי בבגדי ספורט, מנסה לשדל אותי לצאת לצעידה/ ריצה על הים.

אני העדפתי כמובן את הספסל ואת פוזת הזקנים מהחבובות

היה מצחיק.

בערב הלכנו לאכול אצל “שגב”.

בישראל, פשוט יותר להכנס לרשימת המועמדים להשתלת לב מאשר להשיג שולחן אצל “שגב”. מקגייבר הזמין שם מקום שבוע מראש, נקבעה לנו שעת הגעה מדוייקת (19:00) ופעמיים במהלך השבוע התקשרו אליו לוודא שאנחנו מגיעים.

ואכן הגענו. האמת שהגענו מצויידים בסקפטיות- כי כולה אוכל- מה כבר אפשר לחדש?

כמה כבר אפשר להפתיע אותנו?

אז לאחר שהתיישבנו והתרשמנו מהמסעדה המעוצבת להפליא, ניגשה אלינו מלצרית חמודה, והסבירה לנו שהקונספט של שגב זה מנות קטנות.

ממש ממש קטנות. היא הדגישה.

ועל כן מומלץ לכל סועד להזמין כשלוש מנות לפחות.

ראשונה הגיעה לשולחן המנה הזו המכונה, ואני מצטטת מהתפריט :

“סלט נבטים חריף עם קולורבי, צנון, ג`ינג`ר, פצפוצי ווסאבי ואגוזי קשיו מתובל באיולי צ`ילי”

הסלט עצמו הגיע בתוך קערה שהונחה על משקל מכני.

והטעם שלו- גן עדן. ג-ן ע- ד- ן. אני הולכת לשחזר אותו בשבוע הבא.

ביחד עם סלט הנבטים עם הקולורבי ושות`, הובא לשולחן “פילה מוסר עסיסי עשוי בגריל מונח על סלט רוקט קשיו וקרם פלפלים, מוגש לצד בייבי רביולי במילוי פטריות, גבינת עיזים וכמהין”.

וואוו. בזמן שעצמתי עיניים וגנחתי מרוב הנאה, שמעתי את בעלי מתחיל לומר דברי שירה: “אוי, איזה טעמים- הם משתלבים במדוייק זה עם זה. והמרקמים! קראנצ`יות ורכות, והכל ביחד- מעדן”.

בשלב הזה פקחתי עין אחת כדי לוודא שאני לא מבלה את הערב עם מיסייה גוסטו, מבקר המסעדות מ”רטטוי”.

בעודנו עסוקים בלגנוח ולהתלקק, פינו לנו המלצריות החינניות את השולחן ביעילות מופתית, החליפו לנו לצלחות נקיות ולסכו”ם חדש ואז הוגשה לנו הצלחת הבאה:

עם ההסבר המתלווה ש”זהו פרפה תפוחים לריענון הפה ולניקוי הטעמים לקראת המנות הבאות”

בתוך הפרפה שלי היו סוכריות קופצות!

באותו רגע חשתי כעליסה בארץ הפלאות.

ואז הוגש לשולחן מבחן הרורשאך הבא על הצלחת:

ולמבטי המשתומם ענתה המלצרית שזהו רוטב היין שבושל שעות ושנועד להתלוות לסינטה שתוגש בעוד כדקה, ומומלץ לנו לתבול את הסינטה בו.

והנה הגיע נתח הסינטה מתובל בפלפל ארבע העונות אשר הוגש לצד ריזוטו גינה וכמהין.

הסינטה עצמו הונח על חלוק נחל שחור ורותח.

כמו כן הוגש “עוף תאילנדי לצד סלט של אננס אבוקדו, מלפפון וכוסברה לצד קציפת חמאת בוטנים וצ`ילי”

גם העוף הונח על חלוק נחל, ובתוך השפופרת היה רוטב צ`ילי

והסלט הוגש בתוך קופסת שימורים של סרדינים.

היה טעים ברמות שקשה לתאר. ואסטטי על גבול הגאוני.

אחרי שגמרנו ללקק, ליילל, לגנוח, להאנח, הוגש לנו שנית התפריט כדי שנבחר קינוח.

בחרנו.

תחילה הובאו לשולחן שלוש צנצנות, שתהינו על תכולתן.

אז בימנית היו שבבי סוכר, באמצעית היו גבישי סוכר חום, ובשמאלית, שלא נכנסה לתמונה היתה סתם סוכרזית

הקינוח שלנו נקרא “הערמונים של שגב”, ולא “הערמונית של שגב”, כפי שסבר מגקייבר/גוסטו.

זוהי עוגת ערמונים נימוחה (בתוך הצנצנת משמאל). במרכז התמונה רואים בקבוקון בושם. בבקבוקון יש בושם שקדים שהומלץ לנו להתיז על העוגה. ומימין בצנצנת נחה לה גלידת תמרים, קציפת ערמונים וכוורת שוקולד סגרה מעל.

ואחרי הכל הוגשו לנו חליטות תה בתוך קומקומי זכוכית.

שלי היתה לואיזה ולימון ושל מקגייבר היתה פירות יער.

מוקסמים ומאוהבים, הזמנו חשבון, שהיה כמו תקציב בטחון של מדינה קטנה בחופי האוקיינוס השקט. שילמנו וחזרנו למלון הבוטיק. ספא.

בלילה חלמתי על האוכל של שגב.

אני רגילה לחלום על דברים ביזאריים, אבל זו היתה הפעם הראשונה שחלמתי מפורשות על אוכל. חלמתי שמקגייבר ואני התחתנו עם שגב, שהוא גר איתנו בבית ושהוא בישל לנו יום יום, ושאנחנו חיים איתו ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה.

היה כל כך כיף. בעלי היקר, אני מוכנה ללכת אחרייך לכל מקום- למלון בוטיק ספא, לבית זונות, לקצה העולם, לכל מקום שתבחר. כל עוד אתה איתי, אני זורמת.