אלו הם חיינו

דברים שנשים בגילי עושות: מצטלמות בסטודיו

2 דקות קריאה

מי שיעלעל באלבום המשפחתי שלנו, עלול להסיק, כי הילדים שלי יתומים מאם. הסיבה לכך היא, שבכל התמונות מופיעים הילדים לבדם או עם אביהם בלבד. כמעט ואין באלבום המשפחתי שלנו תמונות שבהן אני מופיעה, ויש לכך שני הסברים:

1. אני היא זו שתמיד מצלמת.

2. אני נמנעת מלהצטלם, כי בפעמים הנדירות שאני בטעות מצטלמת, אני יוצאת לרוב ככה:

ואם אני ממש מתאמצת להראות טוב, אחרי תספורת, איפור, שחי גבות ושפם, אני יכולה לצאת גם כך:

לאחרונה התעורר צורך ממשי בתמונה טובה ואיכותית שלי. לא עוד תמונה במשקפי שמש שמסתירות עיניים חצי עצומות בעלות מראה מסטולי, לא עוד תמונה באפקט שחור לבן שמטשטשת בחסות הפוטו שופ את פגעי הזמן. תמונה טובה, מקצועית, איכותית- שאם יום אחד הציבור יתבקש לעזור בחיפושים אחרי האשה הסנילית שנעלמה מביתה, תהיה לו באמת מוטיבציה לחפשה, ומסיבות יותר פרוזאיות: הייתי צריכה לשים תמונה ייצוגית של עצמי בפרופיל העסקי.

וכך הגעתי לסמדר כפרי.

סמדר הא צלמת מקצועית, מומחית בצילומי תדמית. כשעיינתי בעבודות שלה, ידעתי מיד שזה מה שאני רוצה. דיברנו בטלפון והסברתי לה את הצורך שלי בתמונה טובה, אך סייגתי והסברתי באריכות, שאני יוצאת תמיד זוועה בצילומים- עם חמישה סנטרים כפולים ומיני פזילות, כך שאם היא תצליח להוציא ממני תמונה אחת מוצלחת, אני ממש אודה לה.

קבענו פגישה, וביום הצילומים הגעתי אל סמדר, מצויידת במיטב מחלצותיי ונטולת איפור, ע”פ הנחייתה. כמה דקות אחר כך הגיעה טליה ניימן, מאפרת מקצועית, ואישה מתוקה ועדינה.

כל שנדרש ממני, היה להתמסר. להתמסר לידיים הנעימות של טליה, ולעיניים החכמות של סמדר. 

אחד הדברים שהכי משונים לי בתור מצטלמת הוא לחייך חיוך רחב למצלמה. זה נראה לי מוזר ומלאכותי לחייך לעצם דומם- לעדשה, אבל כשסמדר עמדה מאחורי העדשה וביקשה חיוך רחב, זה נראה היה לי הכי טבעי לחייך אליה. כי האמת, חייכתי לסמדר, ולא למצלמה.

במשך קצת יותר משעה, חשתי כאנג’לינה ג’ולי. חייכתי, החלפתי בגדים, הצטלמתי, חייכתי עוד, החלפתי שוב והצטלמתי. בין סשן אחד למישנהו, טליה סידרה לי את השיער ופידרה את אפי, כדי שאראה טיפ טופ.

כעבור כמה ימים קיבלתי מסמדר את קובץ התמונות. הסתכלתי ולא האמנתי למראה עיניי שהמצולמת זו אני. להזכירכם, במציאות אני נראית כך:

ובימים ממש טובים שלי אני נראית כך:

אבל תחת הידיים המקצועיות של טליה והעיניים המוכשרות של סמדר יצאתי כך:

אנג’לינה ג’ולי, באמת שתאכלי תחת.

עוד באותו נושא

אלו הם חיינו

המקרה המוזר עם צרור המפתחות

אתמול בבוקר, בבואי לצאת מהבית, ארעה תקלה- צרור המפתחות שלי נעלם. מיד נפתחה ועדת חקירה בראשות שופטת לחקור את נסיבות המקרה. נאספו ראיות פורנזיות מהשטח, אבל שום ממצא לא הוביל לפענוח…

אלו הם חיינו

ההפגנה ואני, קווים לדמותנו

זה אחד הפוסטים הכי אישיים והכי פוליטיים שכתבתי בתקופה האחרונה, וכיוון שהבלוג הזה שימש פעם כיומן פתוח, אני מרגישה צורך ללרלר בו קצת על ההפגנות. בשבעת החודשים האחרונים אני משתתפת…

אלו הם חיינו

האבולוציה של הראשון בספטמבר

בכל ראשון בספטמבר, מזה 17 שנה, אני נוהגת לצלם את שני צאצאיי עומדים זה לצד זו, שניה לפני היציאה לבית הספר. זו סידרת תמונות לפנתאון, שמתעדת יפה את תהליך צמיחתם. למרות ששניהם כבר…