יומני נורווגיה 11
הבוקר ספינתנו היפה עגנה בעיר מולדה.
אני וטלי חברתי החדשה והיפה התיישבנו במושב הקדמי ביותר מול החלון העצום והמצוחצח של האוטובוס, ששימש כמו מסך 4D לסרט שניגלה מולנו שהוא הנוף, ולא הפסקנו לצלם ולהתענג ולחלק לו סופרלטיבים (לנוף ולנהג, היינו נדיבות).
היעד שלנו הוא הדרך האטלנטית.
הדרך האטלנטית היא אחד הכבישים המפורסמים ביותר בנורווגיה ותיכף תיראו למה.
מדובר בקטע כביש באורך של כ־8 קילומטרים בלבד המחבר בין איים קטנים ושוניות לאורך החוף המערבי של המדינה באמצעות שמונה גשרים מרשימים.
גולת הכותרת של הדרך היא גשר סטורסייסונדט (Storseisundet),
זהו הגשר הגדול המפורסם והמצולם ביותר במסלול. מזוויות מסוימות הוא יוצר אשליה אופטית כאילו הכביש מסתיים באוויר ונופל היישר אל הים, ולכן הוא מככב כמעט בכל צילום של הדרך האטלנטית.
בשנים האחרונות זכתה הדרך האטלנטית לתארים רבים, ובהם “הכביש היפה בעולם” ו”פרויקט ההנדסה של המאה” בנורווגיה.
מה שמיוחד בה הוא השילוב בין הנדסה עוצמתית לטבע.
מצד אחד גשרים ותכנון מדויק ומצד שני אוקיינוס פראי, שחפים, סלעים ותחושה שאתה נוסע ממש על קו התפר שבין היבשה לים.
זהו אחד המקומות הנדירים שבהם הנסיעה עצמה היא היעד.
משם נסענו לבוד.
בוד היא עיירת דייגים קטנה בקצה חצי האי רומסדל, ממש על שפת האוקיינוס האטלנטי. במשך מאות שנים התושבים כאן התפרנסו מהים- מדייג, מסחר ימי ועיבוד דגים.
גם היום אפשר לראות סירות דיג צבעוניות מתנדנדות בנמל הקטן, כאילו הזמן נע כאן בקצב אחר.
הכפר היה בעבר אחד מנמלי הדייג החשובים באזור, ובעיקר נודע בזכות דיג בקלה והרינג.
כמובן שיש לנו גם כאן את הנקודה הנאצית- אחד האתרים המעניינים בבוד הוא מבצר ארגן, שהקימו הגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה ומשקיף על הים. מהמקום נשקפים נופים מרהיבים של האיים, המצוקים והמים הפתוחים, וגם תזכורת לחשיבות האסטרטגית של החוף הנורווגי לאורך ההיסטוריה.
אבל נאצים בצד, הקסם של בוד הוא בבתים הלבנים מול האופק האינסופי.
זו גלויה נורווגית קלאסית.
