אלוהים עשה את המאכלים, והשטן – את קבוצות הווטסאפ

בשעה טובה וקולולו, מסיים הטיס בימים אלה, את קורס השושו שלו במודיעין. לכבוד הארוע, החלטתי לקמבץ את הורי חבריו לקורס, ולארגן להם כיבוד מושקע לטקס הסיום.

הטייס התבקש לספק לי את רשימת הטלפונים של האמהות, על מנת שאקים קבוצת ווטסאפ. הטייס הגדיל ראש והקים את הקבוצה בכוחות עצמו. רשימת הכיבוד נסגרה במהרה, וחשבתי שסיימתי את העניין ושאפשר לחזל”ש.

אז חשבתי.

לאחר שרשור העוגות/ פשטידות/ סלטים- הציע אחד האבות בתום לב, שנדפיס לנו, ההורים, חולצות זהות לטקס הסיום. או כובעים. או סיכות.

אחת האמהות הציעה גם וגם וגם.

אחת האמהות התנגדה גם לזה וגם לזה וגם לזה.

היו כאלה שהתנגדו לזה ולזה אבל היו בעד זה.

 והיו כאלה שהתנגדו לזה אבל היו בעד זה וזה.

הדיונים על הזה והזה נמשכו לאורך יממה וחצי, מבלי שהגיעו לשלב ההכרעה. לכל אחד היו נימוקים משונים למה הוא בעד ולמה הוא נגד, ואז לפתע, משום מקום צצה לה איזו אמא שלא השמיעה קול בענייני עוגות/ פשטידות/ סלטים, אבל חשה חובה לכתוב את הדברים המחנכים הבאים, ואני מצטטת מילה במילה, יסלח לי אלוהים.

כה אמרה בנקי מון:

בעודי מנסה להבין בעד מה היא, הספיקו הורים אחרים להגיב אליה בחמת זעם ועל כך היא הגיבה ב:

זה היה הרגע שבו הרמתי את ראשי לשמיים והודיתי ליושב במרומים על שברא את קבוצות הווטסאפ של ההורים, רק אחרי שסיימתי לגדל את הילדים שלי, ולא דקה לפני. 

אחרת הפוסט הזה היה נכתב מהתא שלי בנווה תרצה.

***

יומיים לפני סוף הקורס, נערך טקס שבירת הדיסטנס עם הסגל. כל מי שעבר קורס בצבא, יודע להעריך את גודל המאורע: הרגע הקסום הזה שבו המפקד הקשוח שלך הופך במחי יד להיות הבסט באדי שלך.

הטייס הקדיש הבוקר שיחת טלפון מרגשת שלמה לארוע המכונן.

לכי תסבירי לו, שאת בזמנו הלכת צעד אחד קדימה עם שבירת הדיסטנס הזו בקורס קצינות, ולבסוף מצאת את עצמך נשואה למד”כ של הקורס המקביל.

חתיכת שבירת דיסטנס עשינו שם.

***

וגם על זה יכולתי לשבת בנווה תרצה אם רק היו תופסים אותי.

***

 *

• “אלוהים עשה את המאכלים, והשטן – את התבלינים.”- ג’יימס ג’ויס