החידושים הטכנולוגים האלה!

לפני כחודש או קצת יותר, התחדשתי בשעון. שעון כזה שמשרת מרתוניסטים, ספורטאי על, אנשים שהכושר הוא בדמם,

נו- כל הדברים שאני לא.

השעון הזה, מבית סמסונג, יודע לתקשר עם הסלולרי שלי, וגם איתי הוא מתקשר לא רע. אני והשעון נמצאים במערכת יחסים אינטימית. עד כדי כך אינטימית, שאני מזינה לו את המשקל המדויק שלי, בלי לעבוד עליו ולעגל למטה, ואף משתפת אותו ביעדים שלי. גם השעון מצידו, מנהל איתי מערכת יחסים, שמזכירה בנקודות מסויימות מערכת יחסים עם בעל.

לדוגמה, כשאני מתעוררת, הוא מדווח לי על איכות השינה שלי. הוא כותב “ישנת 5 שעות ו 30 דקות ביעילות של 96 אחוזים”. גם בעלי מדווח לי כל בוקר על איכות השינה שלי. הדיווחים שלו הם קצת פחות לקוניים. “ישנת חזק מדי”, ישנת חלש מדי”, “סחבת לי את כל השמיכה”, “בעטת בי”, “דיגדגת אותי” וכו’ וכיוון שיש ילדים בקהל, אני מצנזרת חלק.

אם אני יושבת זמן רב ללא תזוזה, השעון שלי מתריע: “ישבת 53 דקות, הגיע הזמן לקום על הרגליים”. הבעל שלי כמובן שלא אומר לי דברים מאין אלה, כי הוא איש חכם, אבל אני יודעת שבתי הקברות מלאים בבעלים טיפשים שיצא להם לומר במהלך החיים משפטים דומים לנשים שלהם, ישתכח שמם.

אבל התכונה של סמסונג שהכי הזכירה לי את הבעל שלי, הוא הצורך של שניהם לעודד אותי ולהעצים אותי על דברים פעוטים וחסרי חשיבות.

סמסונג כותב לי: “השבוע זכית בפרס הקומות פעמיים”. מה שעורר אצלי המון שאלות: שו פרס קומות? מה הפרס?  מי מעניק לי אותו? ומה יוצא לי מזה? ומי בכלל השתתף בתחרות קומות??? וכולה 4 קומות, מה אתה צוחק עלי? ולאחר מחשבה אני מבינה שמאחורי המחמאה מסתתר סאב טקסט שאומר: “יא בטטה, תתחילי להזיז את עצמך”.

על אותו משקל הבעל שלי אמר לי אתמול במסעדה: “אני הכי אוהב להסתכל עלייך”.

אני: למה, אתה מזוכיסט?

הוא: “כשאת שותה יין. אני הכי אוהב להסתכל עלייך כשאת שותה יין. את שותה יין יפה מאד. ואני אוהב להסתכל עלייך נהנית”.

שזו מן מחמאה לא ברורה, שהסאב טקסט מרמז שהוא בעד שאעשה צ’ק אין באלכוהוליסטים אנונימים, ויפה סנגרייה אחת קודם. הבעל שלי, זה ידוע, דובר שוטף את שפת הפולניטיקלי קורקט!

הסנגרייה של ג’ונו. הכי משמחת לבב אנוש.

בנתיים ועד להודעה חדשה, אני משאירה בחזקתי את שני הפעורים האלה- גם את הבעל וגם את השעון.

***

חבריי בפייסבוק כבר שמעו על הרעיון הגאוני, ולטובת אלה שלא קראו שם, אני כותבת את זה גם פה, כי קיבלתי הדים על כמה הרעיון הזה הוא מופלא. אפילו מצ’יסטה אמרה שזו גאונות, ולקבל מחמאה מהבת המתבגרת שלך זה הכי שיא.

אורנה חברתי הטובה לימדה אותי את הרעיון, ולכן הקרדיט הוא כולו שלה.

מכירים קבוצות בווטסאפ? נכון הן לפעמים ניג’וס? יכולים להתקע שם עם אנשים מייגעים שעונים באיחור של יומיים, מה שנקרא בשפתנו “צ’ט לג”, ושמעלים כל מיני תמונות משמימות של החתולים/ כלבים/ ילדים מחופשים שלהם, שמעירים אותך באמצע הלילה להודעה שכוללת רק אגודל מונף, שישבר להם אמן. בקיצור, זוועתון. מכירים?

אבל לעומת זאת דמיינו לכם קבוצת ווטסאפ איכותית- שכוללת רק אותכם ואת האיש האהוב עליכם בעולם. אתם והאיש המרתק הזה, שכל מילה שהוא מוציא מהפה זו פנינה מתורבתת, זה שמביא את הרעיונות הכי טובים, זה שאף פעם לא משעמם לכם במחיצתו, זה ששולח לכם רק דברים מרטיטים, מצחיקים אש, זה שכיף לכם לדחקק איתו. זה שאף פעם לא מתלהם, לא שיפוטי, זה שנמצא בדיוק באותו חתך סוציו אנרגטי שלכם, אבל בול. 

האיש המופלא הזה, מכונה “אני”. כלומר, קבוצת ווטסאפ שכוללת אותכם עם עצמכם בלבד. מתחילים לקלוט?

לקבוצה הזו אתם מעלים את הרשימות, מתכונים, תזכורות, הערות, תמונות, סרטונים, בדיחות, ריכולים, כתובות, יו ניים איט- שזה פי אלף יותר נח מרשימות שזרוקות להן סתם. כאן הכל משורשר ברצף!!! והכל מעניין!!! הכל נוגע אליכם אישית, ואין שם את כל המירמרה שלפעמים משחירה קבוצות ווטסאפ. נכון גאוני?

אז איך עושים זאת? פשוט וקל. פותחים קבוצה ומצרפים אליה מישהו. אני לדוגמה, צירפתי את בעלי. שניה אחרי שצרפתם אותו, אתם זורקים אותו מהקבוצה, ונשארים לבד. מעניקים לקבוצה שם מגניב. לשלי קוראים “איילת אימפריה” ויאללה, משרשרים. ותאמינו לי, זו החבורצאפ הכי טובה שלי!

***

כשחיפשתי באלבומים שלי תמונה שתהיה קשורה, גם אם אסוציאטיבית, לאייטמים שנדונו, ושאותה אשים כתמונה ראשית, נתקלתי בתמונת טלפון החוגה הזו:

מצולם כאן טלפון חוגה, כפי שהוצג לנו ב”חדרי הקבינט של צ’רצ’יל”. מצ’יסטה התבקשה להשתמש בו, ורואים שם את היד המהוססת שלה, שדקות ארוכות משתהה מולו ואינה יודעת כיצד בדיוק לבצע את פעולת החיוג…נהדר, נכון?