ב 1:30 לפנות בוקר העיר אותנו רעש מחריש אוזניים.
צרצר.
בהתחלה זה היה נשמע כאילו אנחנו חולקים איתו חדר, אבל אחרי שעשינו סריקה של גשש בדואי הגענו למסקנה שלא, הוא איפשהו נופש בגינה.
הצרצור היה מחריש אזניים, והלכה השינה.
שלי.
מקגייבר ישן בכל מצב ובכל תנאי שטח.
אז פניתי לגוגל והקלדתי “איך משתיקים…”- וגוגל השלים לי בעצמו “צרצר”.
הו, צרת רבים.
מסתבר שאין שום דרך להשתיק את המנייאק, יען כי משחר הבריאה זוהי דרכו לבשר לסקטור הצרצרות שהוא חרמן, ושמישהי תואיל בטובה להגיע ולעשות איתו טנהנייניי.
כלומר, הצרצר הזכר מחליט ככה סתם באמצע הלילה שבא לו, מתחיל לחכך את הכנפיים שלו זו בזו- וכך אגב מופק הרעש המחריד- ומשום מה לאורך כל אלפי שנות האבולוציה לא היתה אף צרצרה שהעזה להעמיד את הדוש על מקומו ולומר לו כפרה, סתום. זה בכלל לא סקסי, הרעש המחריד שאתה עושה. תשנה גישה.
והרעש הזה נמשך שעות!!! פלא??? אף צרצרה לא חושבת שזה סקסי! והוא לא קולט, הדביל.
לבסוף, איפשהו ב 4 לפנות בוקר, הרעש האיום נפסק. אבל הצרצור באזניים ממשיך לצרצר לי עד עצם הרגע הזה כמו רעש פנטום.
כנראה שבסוף איזו צרצרה החליטה לעשות לו טובה, רק שיסתום.
ורק בגלל צרצרות פחדניות, שמשלימות עם ההתנהגות הברוטאלית והמטרידנית של הצרצרים אנחנו נמשיך לסבול ככה עד קץ האבולוציה.
אני קוראת מפה לאחיותיי הצרצרות, תגלו לזכרים שלכן את האמת, ויפה צרצור אחד קודם.
