לפני כחודשיים, כשיום הולדתו של מקגייבר החל למשמש ולבוא, התחלתי להערך לקראת המאורע והודעתי לו כי מתנתי השנה תהיה נסיעה ללונדון.
סיפרתי כאן כבר לא פעם על הנטיות האנגלופיליות שלי וכי לונדון היא אחת מהערים האהובות עלי בעולם.
כיוון שמזה 4 שנים לא דרכה כף רגלי בממלכה, ראיתי בפנטזיות שלי קניות באוקספורד סטריט, שיטוטים בקובנט גרדן, 5 אוקלוק טי ומיוזיקל’ס. אני מתה על מיוזיקל’ס!
כך הגעתי למסקנה המתבקשת כי מתנת יום ההולדת ההולמת לבעלי תהיה נסיעה ללונדון.
כשאני חושבת על זה עכשיו, אז במובן מסוים המתנה הזו קצת מזכירה את מתנתו הנרקסיסטית של פו הדב לאי-יה ביום הולדתו.
לציין כי מקגייבר, כמו אי- יה התמים, הגיב בשמחה לשמע הבשורה- כי כאלה אנחנו: חיים ומתנהגים ע”פ פילוסופיית החיים של פו הדב.
אך בניגוד לכל הטיולים שלנו בשנים האחרונות הוחלט כי הטיול ללונדון יהיה נטול ילדים. כלומר, הפעם נצא רק שלושתנו: אני, מקגייבר וכרטיס האשראי שלנו.
הילדים לא ידעו בהתחלה אם לצחוק או לבכות למשמע הבשורה שהם הולכים להסתדר עצמונית במשך חמישה ימים. מבחינתם- המשמעות העיקרית היא הרעת תנאי השירות שלהם כיוון שבמשך חמישה ימים הם לא יקבלו מאיתנו את שירותי הכביסה, הנקיון וההסעדה אשר אליהם הם מורגלים בשוטף.
ולכן, עוד בטרם הנסיעה ניהלתי ממטה הפיקוד שלי במטבח תרגילי פתע שבהם הם נדרשו להפגין את כישורי הבישול, הניקיון, פריקת ומילוי המדיח והפעלת מכונת הכביסה. בואו נסכם ונאמר שהרבה מרמור שרר אצלנו בבית בשבועיים האחרונים!
אבל כיוון שאופטימים היננו, מילאנו את המקרר באוכל מוכן (ותודה למאמא עוף/ווילי פוד/מעדנות וטבעול שהביאונו עד הלום), ארזנו את מזוודותינו, נשקנו לילדנו ויצאנו לדרכנו.
כרטיסי טיסה הוזמנו חודש וחצי מראש באיזי ג’ט, כולל תוספת למזוודות ושריון מקומות ישיבה ליד פתחי מילוט (וככה תפסנו שתי ציפורים בכאפה אחת- גם יש מקום מרווח לרגליים וגם במקרה חירום אנחנו הראשונים להיפלט ללב ים. יאי!)
על איזי ג’ט יש לי רק דברים טובים לומר- המריאו בזמן, נחתו בשלום, השירות היה חייכני ואדיב, לא איבדו לנו את המזוודות- לנו זה מספיק.
לינה הוזמנה בדירה של חברת Think appartments בסמוך לטאוור ברידג’. הדירה כוללת סלון, חדר שינה, מטבח מאובזר, מקלחת ושירותיםומכונת כביסה שזהו אחד מהמכשירים החשמליים שאני הכי קשורה אליו רגשית, גם כשאני רחוקה מהבית.
חוץ מזה ששנינו מעדיפים תמיד בית על מלון. בית רחוק מהבית.
הדירה נוחה. ממש בפתח הבניין עובר קו אוטובוס 188, ואם בונים מסלול בחוכמה – נוסעים איתו עד לתחנת ברמונדסי שם יורדים לטיוב ומנווטים ליעד הרצוי, עניין של דקות. את החוכמה הזו למדנו כמובן אחרי דם, יזע, דמעות והתברברויות.
ביום הראשון של הטיול רכשנו את כרטיס האויסטר. זה כרטיס שטוענים אותו בכסף (ההנפקה עולה 5 פאונד כפיקדון שמוחזרים בעת החזרת הכרטיס). ניתן לנסוע בו באופן חופשי בכל אמצעי התחבורה הציבורית, והחיוב המקסימלי ליום יהיה בגובה כרטיס חופשי יומי.
אז שמחים וטובי לב הגענו ביום שלישי אחה”צ לנתב”ג. שכבר סיפרתי לא פעם כמה שאני אוהבת את המקום מחמם הלב ומרחיב הנשמה הזה.
כדי לנקום בנוסעים החסכנים של איזי ג’ט, הם נשלחים למסור את המזוודות בטרמינל 1- הטרמינל הישן והוינטג’י. זוהי נקמה נפלאה כיוון שטרמינל 1 הוא שומם ורגוע ואיך אמר הבחור החמוד שעמד לפנינו? “אני מרגיש כמו ניצב בסרט צ’רלי וחצי”. אשכרה.
זוכרים את האולם הזה??? עם השטיחים מקיר לקיר???
בניגוד לכל הנסיעות הקודמות, הפעם חלפנו על פסל בן גוריון ללא הצילום המסורתי של הילדים עימו. הפעם צילמתי אותו לבד.
וגם פינה קסומה בנתב”ג שמוקדשת לידידי ג’וני ווקר:
הטיסה חלפה עלינו בנעימים, עם מראה קסום של שקיעה מהממת:
ובשעה טובה, 21:00 שעון בריטניה, נחתנו בשדה התעופה לוטון. הוא ממוקם כ- 50 ק”מ צפונית ללונדון.
מיד לפני היציאה, בצד ימין, רוכשים כרטיסי רכבת ל- First CapitalConnect זו רכבת שמחברת את לוטון למרכז לונדון ועוצרת בתחנות הללו: Kings Cross St. Pancras, London Bridge, Farrington,London City Thameslink.
שאטל חינמי מסיע את הנוסעים משדה התעופה לתחנת הרכבת.
הגענו בלילה עייפים לדירה שלנו ואחרי שפורטו כאן לטובת הדורות הבאים סידורי האוויר והקרקע – המשך הטיול, יסופר בהמשך.
