קייטנת לונדון קיץ 2026- פרק 2
היום תיכננו לנסוע לעיר יורק.
יורק נמצאת בצפון אנגליה, כשעתיים נסיעה ברכבת מקינגס קרוס, וכבר בטיול הקודם שלנו, רותם ואני החלטנו בוקר אחד ככה בספונטניות לקפוץ אליה ליום.
אלא שאז גילינו את אחד מסודות הרכבות הבריטים: ככל שמזמינים מוקדם יותר, הכרטיסים זולים יותר. וכשמחליטים ברגע האחרון? ובכן, המחיר התקרב לאלפיים ש”ח טבין ותקילין והספונטניות נשארה בלונדון. אז הפעם למדנו את הלקח, תיכננו והתאבזרנו בכרטיסי רכבת מראש.
אז הבוקר קמנו מוקדם (כרגיל) כי התכנית היתה להגיע לקינגס קרוס שעה וחצי לפני שהרכבת יוצאת.
מרווח ביטחון, כי אני הרי אישה אחראית.
אבל רצה השם ורותם נכנס לשירותים עם הטלפון והזמן שם עצר מלכת.
וכך יצאנו מהמלון באיחור של 45 דקות כשאני רוטנת חרישית, ויש שיגידו נרגנת נמרצות.
ואז גילינו שיש עיכוב באוטובוסים ושהפיקדילי ליין בשיפוצים.
מה אגיד, העצבים התחילו לעלות לי לראש והתחלתי במירוץ לעבר קינגס קרוס- אני בלחץ, השעון מתקתק וכמקובל במצבי חירום משפחתיים, מאשימה את הקורבן, שהולך לו מאחור בנונשלאנט מופגן.
למזלו של הקורבן, הקדמנו לבסוף ב 10 דקות ועלינו על הרכבת, אבל אין כמו חרדה קטנה לפתוח איתה את היום!
אחרי מסע של שעתיים הגענו ליורק המקסימה, כשבזמן הזה הספקתי כבר להירגע ולחזור למוד של הפי הפי
באמת יורק עיירה מתוקה ויפה עם רחובות עתיקים וחנויות קטנות ומתוקות
אחרי שיטוט ראשוני ברחובותיה הגענו לקתדרלה הגדולה של יורק ורק הצצנו לבפנים, כי יהודים הננו!!!
וכמובן אמרנו שלום לפסל של המלכה אליזבת המנוחה שהוצב שם לזיכרה לאחר מותה
גם ברחובות יורק פגשתי את ידידי דייויד גנדי מהאמונה התפלה שסיפרתי עליה אתמול וצילמתי אותו ליתר בטחון, כי עם אמונות תפלות של מרוקאית לא מתווכחים
אחד הרחובות המפורסמים והציוריים ביורק נקרא The Shambles
עם מבנים מימי הביניים שחלקם מתוארכים למאה ה14, בתים שנוטים קדימה וסימטאות צרות שנראות כמו תפאורה לסרט.
בעבר פעלו כאן קצבים ועד היום אפשר לראות בחלק מהבתים את הווים והמדפים שעליהם הוצג הבשר- וכיום הרחוב מלא בחנויות קטנות, בתי קפה והמון תיירים.
ליד השמבלס נמצא ה Shambles Market, מן שוק אוכל פתוח עם דוכנים של אוכל רחוב, שם עצרנו לארוחת צהריים קלה
משם צעדנו לעבר York Castle Museum, שמספר את ההסטוריה החברתית של יורק ואנגליה דרך שיחזורים שאפשר ממש להיכנס לתוכם.
גולת הכותרת הוא רחוב Kirkgate, רחוב ויקטוריאני שלם ומשוחזר עם חנויות, בתי מלאכה וסמטאות שגורם להרגיש כאילו קפצנו לרגע למאה ה 19
מוצגת שם שימלה מקורית של המלכה ויקטוריה, שמדגימה כמה היא היתה מלכה גוצה ודחוסה, או כמו שרותם אוהב לומר: היתה מכורה לטיפה המתוקה
במוזיאון יש גם תצוגה העוסקת במלחמת העולם הראשונה דרך חייהם של האנשים שחוו אותה: החיילים בחזית, המשפחות שנשארו בבית והשינויים בחיי היום יום. באמצעות חפצים מקוריים מקבלים הצצה מוחשית לאופן שבו המלחמה נכנסה כמעט לכל בית בבריטניה
(מיצג מצמרר של עיני זכוכית, שממחיש את פציעות הפנים הקשות שספגו החיילים ואת נסיונות הרפואה והשיקום להתמודד איתן)
החלק של שנות השישים במוזיאון הוא קפיצה צבעונית מבריטניה האפורה של אחרי המלחמה אל עשור של שינוי: אופנה נועזת, מוזיקת פופ וטלוויזיה. דרך בגדים, חפצים ותצוגות תקופתיות רואים איך בתוך עשור השתנו לא רק המראה והצליל של בריטניה, אלא גם אורח החיים והיחסים החברתיים
החלק האחרון במוזיאון נמצא בתוך מבני הכלא המקוריים מהמאה ה 18
אלה ממש התאים שבהם נכלאו אסירים. דרך התאים והסיפורים האישיים אפשר ללמוד על תנאי הכליאה והענישה בתקופה ההיא
כשיצאנו מהמוזיאון המהמם הזה, התחיל גשם
אז חסינו תחת צילם החם והנעים של מרקס וידידו ספנסר ולגמנו תה ובלסנו עוגות מאד מאד מאד מתוקות, כמו שהמלכה ויקטוריה אהבה
בדרך חזרה לתחנת הרכבת גילינו שיש מסלול שלם של חיפוש פסלי חתולים ברחבי העיר. ניגשים לחנות החיות הזו כדי לקבל את המפה (או שאפשר להוריד אותה מהאתר) ומתחילים בחיפוש
הנה חתול אחד!
ומקרוב:
הנה חתול שני:
ומקרוב:
צעדנו קצת על החומה הגבוהה שמקיפה את העיר
ובסוף חזרנו לתחנה עייפים ורצוצים ופשוט בהינו שעה באוויר עד שהגיעה הרכבת חזרה ללנדן
כמובן שאנחנו לא פראיירים וכדי להנעים את זמננו כל הדרך חזרה הצטיידנו בצ’וקולוקים לדרך ממרקס אנד ספנסר פוד שהם כוכבי הטיול הזה.
