אצלנו באנגליה: פרק שביעי- מוזיאון המלחמה

במוזיאון המלחמה הבריטי (The Imperial War Museum), לא ביקרנו מעולם- והחלטנו לערוך בו היום ביקור ראשון.

המוזיאון הזה נוסד בשנת 1917 כדי להנציח את החיילים הבריטים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1936, עבר מבנה המוזיאון לכאן- ושוכן במבנה מדהים שבמקור שימש כבית חולים פסיכיאטרי.

שימו לב, שבצידו הימני של הבניין נראה צמח מטפס בצבע אדום.

למעשה, זהו איננו צמח, אלא פסל מתכת שמורכב ממאות פרגים, אשר בבריטניה מסמלים את זיכרון הנופלים. זו המקבילה לדם המכבים אצלנו. אצלנו באנגליה, הפרג נקרא Poppy.

במוזיאון יש תצוגות מרתקות משתי מלחמות העולם. וממלחמות נוספות (עיראק, אפגניסטן) והכל מונגש בצורה חווייתית.

אבל שתי תערוכות שם ריתקו אותי באופן מיוחד. האחת, שאסורה לצילום- מוצגת בקומה הרביעית והיא מוקדשת לשואה. חלקה העליון מציג את התקופה שקדמה לשואה, ולאחר שיורדים בתוך התערוכה למטה, לקומה חשוכה- נכנסים למיצג מצמרר שמציג את הגטאות, את מחנות הריכוז ואת מחנות ההשמדה.

התערוכה השניה שמצאתי בה המון עניין- מציגה דגם של בית אנגלי המתאר את חיי המשפחה האנגלית בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ועוד כמה מייצגים מהמוזיאון:

והנה, הגיעה לה שעת ארוחת הצהריים, וברור לשנינו מה אוכלים היום.

אני מזמינה לנו מקום ב”הקסמור” לסאנדיי רוסט, שזו הארוחה האנגלית המסורתית שמוגשת באנגליה בפאבים ובמסעדות נבחרות אך ורק בימי ראשון. להיות באנגליה ולא לאכול סאנדיי רוסט, זה כמו לבקר בישראל מבלי לטעום פלאפל. זו חובה לאומית.

ואחרי הסנדיי רוסט המושלם, אנחנו מקנחים בקינוח האנגלי המסורתי השערורייתי- סטיקי טופי פודינג. אין לתאר כמה טעים. פשוט אין.

משם אנחנו צועדים ברגל לכיוון שוק ספיטלפילדס החביב:

בחלון ראווה של חנות סקנדינבית אני מבחינה בקוף העץ של המעצבת קיי בויסן. מכירים אותו?

הקוף החמוד הזה הוא פריט חובה בכל בית דני. זה אוף- טופיק לכאן, אבל אני ממליצה מאד לקרוא את הספר: “הוגה- סוד האושר של הדנים” מאת מייק וייקינג. תקראו ותבינו איך הקוף הזה קשור לסוד האושר הדני.

בסוף היום אנחנו קופצים למוזיאון המדע, ושם אנחנו צופים בסרט תלת מימד באיימקס (או כפי שאומרת “פנינה” הפולנייה הנרגנת שמתלווה אלינו- סרט שלש מימד) על הטלסקופ האבל. נהננו עד מאד.