התחלנו את הבוקר בצעידה על אחד המסלולים הקבועים החביבים עלינו ביותר. המסלול מתחיל בכיכר טראפלגר:
ממנה צועדים דרך קשת האדמירליות לכיוון המאל:
אני חדה לטייס את חידת האפים- מסתתר פה אף, מסידרת האפים של קובנט גרדן:
המאל הוא הרחוב הארוך שמוביל לארמון, אבל אנחנו חותכים דרך פארק סיינט ג’יימס המקביל לו.
הרבה מאד סנאים חלפו על פנינו בנונשלאנטיות. סנאי אחד, עבר לנו ממש בין הרגליים ועשה פרצוף של “נראה אתכם מתקרבים!”.
הטייס שלף את הפלאפון שלו ונתן הוראות בימוי לסנאי:
“חזי! תעצור במקום!” הוא קרא לו
אני: אל תבהיל אותו!
הטייס: “הוא לא נבהל אמא, הוא אינו דובר את השפה”.
ואז שמעתי אותו מסנן לסנאי: “אתה כולך עכבר משודרג ל 4X4 אל תתלהב על עצמך”.
הטייס: החלום שלי זה להיות מדריך טיולים בלונדון, ולהמציא חירטוטים שלא קיימים. למשל- אתם רואים את המים שמשפריצים שם? זו איננה מזרקה. זהו גייזר טבעי בלב האגם”:
(אם פעם תיתקלו במדריך הטיולים הזה, קחו בערבון מוגבל את מה שהוא יספר לכם)
בסמוך לארמון באקינגהם, גילינו ששוכן בסיס צבאי, שבו משרתים אנשי משמר המלכה.
כיוון שהשעה היתה כה מוקדמת, זכינו לחזות במסדר הבוקר של חיילי המשמר. הם לובשים מדי ב’, אבל לא מוותרים על הכובע השחור הביזארי. הדבר היפה הוא, שיש להם מתופף שמכתיב את הקצב, ולא רס”ר שצועק שמאל ימין שמאל. כי ככה זה אצלנו באנגליה.
וכמובן עברנו ליד בית ילדותנו:
גרין פארק:
ובחזרה דרך המאל לכיוון כיכר טרפאלגר:
אנחנו עוברים ליד קלרנס האוז, ביתו של הנסיך צ’ארלס, והטייס מיד בודק בלו”ז של צ’ארלס מה הוא עושה היום. מסתבר שהוא נמצא היום ביום חופש
על האנדרטה של חיילי המארינס אנחנו מבחינים בצלב קטן מעץ עם תמונה וכיתוב בכתב יד, שכנראה הושאר כאן ע”י משפחתו של החייל דייויד הארט.
כמובן שעשיתי גוגל כדי לקרוא על דייויד הארט, ולמדתי משהו מקסים. הוא נהרג באפגניסטן ב 2010, ובצוואה שלו, הוא הורה להעביר 100,000 פאונד לטובת החברים שלו, שיצאו ללאס וגאס עם החברות שלהם לחופשה, כדי לכבד את זכרו.
בחזרה לכיכר טרפלגאר:
יש בכיכר הזו כל כך הרבה פריטים מוכמנים, שאפשר לדבר עליהם שבוע. כבר הזכרתי פה בעבר את תחנת המשטרה הכי קטנה שמוטמנת בתוך העמוד של הפנס בפינה, או את פסלו של ג’ורג’ וושינגטון, מתנת האמריקאים, שנאלצו להביא לאנגליה ביחד עם הפסל גם אדמה אמריקאית על מנת להניח אותה למרגלות הפסל, כיוון שוושינגטון נשבע שכף רגלו לא תדרוך יותר באנגליה, והם לא רצו לבאס את צוואתו. כבר סיפרתי על התצוגה המתחלפת שמוצגת על העמוד הרביעי שבכיכר. מהפעם האחרונה שהייתי פה, הוא לא הספיק להתחלף. האנגלים האלה לא עומדים בקצב שלי…
והנה עוד פריט מוכמן אחד- באחת הפינות של הכיכר, ניצב לוח נחושת שעליו מוטבעות המידות האנגליות.
בסמוך לכיכר ניצבת הכנסייה saint Martin in the fields:
ואחד המקומות הסודיים הוא בית הקפה וחנות המזכרות שבקומה התחתונה של הכנסייה.
אחלה של מקום. כמו כן, כדאי להיכנס פנימה כדי לראות את חלונות הויטראז’ המיוחדים.
אל הנשיונל גאלרי נכנסנו כדי לראות את התערוכה של האימפרסיוניסטים, וגם את אוסף טרנר, החביב על הבן שלי.
בגלריית הפורטרטים הלאומית מוצגת בימים אלה התערוכה Michael Jackson- off the wall. התערוכה בוחנת כיצד נבנתה המורשת סביב אחד האייקונים המפורסמים ביותר בהיסטוריה, וכיצד המורשת הזו נראית היום.
יש בגלריית הפורטרטים שני בתי קפה- אחד בקומה העליונה, עם נוף לכיכר, ואחד בקומת המרתף. אנחנו ירדנו למרתף ושתינו תה ביחד עם דייויד בואי.
אחרי שסיימנו את ענייננו בכיכר טראפלגר, ואחרי שנכנסנו לחנות הספרים ווטרסטונס, צעדנו דרך האורוות המלכותיות לכיוון רחוב ווסטמיניסטר.
עברנו ליד דאונינג 10 בתקווה לראות את תרזה מיי מבצבצת, אך היא הסתגרה לה בביתה.
ממול הבית שלה היתה התקהלות קטנה, פסאודו הפגנה או משהו
ברחבת ווסטמיניסטר, לצד פסליהם של צ’רצ’יל, נלסון מנדלה, גנדי ורבים וטובים אחרים, נוסף השנה פסלה של דיים מיליסנט פאוסט, אשר הייתה אחת ממובילות התנועה הסופרג’יסטית בבריטניה, ופעילה למען זכויות נשים. היא הייתה האישה הראשונה בבריטניה לקבל תואר דוקטור, לעסוק כמנתחת ולכהן כראש עיר.
היא מתה בשנת 1929 כשהיא בת 82, שנה לאחר שהוענקה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית. אני מעריצה אותה ואת חברותיה.
הביג בן כבר מכוסה כולו כרגע כיוון שהוא בשיפוצים מסיביים. אנחנו סקרנים לדעת מה יקרה בחודש הבא, ביום הזיכרון לחללים הבריטיים, כשהביג בן משחק תפקיד חשוב בפרוטוקול הטקס.
ווסטמיניסטר אבי:
על גשר ווסטמיניסטר:
אנחנו חוצים את גשר ווסטמיניסטר לכיוון הגדה הדרומית, וצועדים לאורך הגדה עד הטייט מודרן. אנחנו לא במצב צבירה של לצרוך תרבות כרגע, אז אנחנו רק עולים לקומה העשירית לתצפת על העיר.
משם אנחנו צועדים על גשר המילניום, שמחבר את הטייט מודרן עם קתדרלת סיינט פול.
על הגשר אנחנו מבחינים בבן ווילסון, אומן הגרפיטי שמתמחה בציורים על מסטיקים. בן שרוע על הריצפה ומושך אליו תשומת לב רבה. הוא משתמש בצבעים אקרילים בטכניקה מיוחדת והופך את המסטיקים שדבוקים לגשר- ליצירות אומנות זעירות. אם אתם עוברים על הגשר, חפשו את היצירות הזעירות האלו, שקל מאד לפספס אותן, אבל ברגע שקלטתם אחת, אתם תקלטו את כולן.
תצוגת חרבות של הארי פוטר:
קתדרלת סיינט פול:
בסמוך לקתדרלה אנחנו נכנסים לקניון One exchange. בקומה העליונה יש מרפסת תצפית, בקומות האמצעיות יש בתי קפה ובקומות התחתונות יש חנויות. אנחנו עושים קצת מכל דבר.
אני שמחה לבשר כי בסוף היום עברנו דרך ג’ון לואיס ואספנו את הצלחות המהממות שהוזמנו עבורי במיוחד ושנארזו באופן שיאפשר להם לעלות לישראל בריאות ושלמות.
נראה לכם שהיה לנו יום עמוס??? זה עוד כלום, כי צינזרתי פה עוד שלל של פעילויות הקשורות לאוכל, קניות וצילומים.
אהבתי ביחוד את צייר המסטיקים, כל כך קל לפספס את הדברים הקטנים