היום פנינו מועדות לקיימברידג’.
קיימברידג’ היא עיר האוניברסיטאות, והיא שוכנת כ 80 ק”מ צפונית ללונדון.
מגיעים אליה ברכבת שיוצאת מהתחנה הכי יפה בלונדון- סנט פנקרס:
חמישית מתושביה של קיימברידג’ הם סטודנטים, ובעיר נשמרו מסורות של מאות שנים. בתי הספר הם עתיקים ומתוארכים משנת 1200 ואילך.
הטייס מודיע לי שבבוא היום הוא מתכנן ללמוד כאן, והזמין אותי להצטרף אליו לתקופת הלימודים. “בזמן שאני אלמד, את יכולה לטייל לך בג’ון לואיס או לרכוש מציאות במרקס אנד ספנסר” הוא אמר, ואף איתר מספר מבנים להשכרה, במידה וארצה לפתוח פה קליניקה פרטית. אני די בעד באופן כללי 🙂
כמובן שגם פה נכנסנו לסניף מופלא וענק של ווטרסטונ’ס, שבו מצאתי שני דברים חמודים:
בפינת ספרי הילדים, בנו פה איגלו מספרים:
ובפינת הספרים שבמבצע אני מבחינה בספר עם כריכה יפה.
וואוו. נראה כמו ספר מאד מקסים, מעניין על מה הוא מספר! אולי אני אקרא אותו פעם 🙂
הסטודנטים מתנהלים ברחבי העיר על אופניים, אז בכל מקום יש אופניים, שאת המעניינים שבהם אני מצלמת. התרשלתי היום בתפקידי, והפקרתי את המצלמה הכבדה בדירה – אז הכל צולם היום בסלולרי. התמונות לא משהו, אז עמכם הסליחה.
בחנות מזכרות שמתופעלת על ידי הסטודנטים, אנחנו רוכשים ספרון חביב ומאד מצחיק:
זהו מדריך שקיבלו לידהם חיילים אמריקאים במלחמת העולם השניה, ושהוצבו באנגליה. המדריך הקצר מסביר לחיילים על קצה המזלג את עיקרי התרבות האנגלית וכיצד להתנהל נכון מול האנגלים בני בריתם.
בכלל, בואו נדבר רגע על חנויות המזכרות באנגליה (ואני לא מתכוונת לכל אותן חנויות ממוסחרות שרואים ברחובות הראשיים ושמוכרות מזכרות תוצרת סין בשקל) אני מתכוונת לכל חנויות המוזיאונים ולחנויות ברחבי העיר שמוכרות מזכרות אנגליות אמיתיות. אני מתה עליהן. לכל חנות מוזיאון יש פריטים מקוריים ומקסימים שלא חוזרים על עצמם כמעט ממוזיאון למוזיאון. הנה מדגם:
בחנות של גלריית הפורטרטים הלאומית אני תמיד מוצאת ספרים מדליקים. הפעם רכשתי את שני הספרים האלה:
הם נותנים הצצה לתוך הבתים מהתקופה הויקטוריאנית והג’ורג’יאנית, עם הסברים על הרהיטים המיוחדים ועל אורח החיים בו. והאיורים משגעים.
הכנסייה הזו:
היא קיימת פה מאז 1092!!!:
זהו טריניטי קולג’. אחד הקולג’ים היוקרתיים ביותר בקיימברידג’. במהלך המאה ה 20 זכו בוגרי טריניטי ב 31 פרסי נובל- המספר הגבוה ביותר של פרסי נובל בהם זכה קולג’ בודד באוניברסיטת קיימברידג’.
בין בוגריו המפורסמים- אייזיק ניוטון. שלמרות שהיה גאון- הטייס מסבר את אוזניי- הוא מת בתול. כמה עצוב בשבילו.
וזהו הגשר המתימטי:
הגשר נבנה בשנת 1749, וסביבו נקשר מיתוס, שכביכול אייזיק ניוטון הבתול עיצב את הגשר בעצמו, באופן שיאפשר לו להחזיק מעמד ללא שימוש בברגים. חבורת סטודנטים ספקניים החליטה לבדוק האם יש אמת בדבר, הם פירקו את הגשר אך לא הצליחו להרכיבו מחדש לאחר מכך. כל הסיפור הזה הוא בעצם מעשיה, שכן הגשר נבנה 22 שנים לאחר מותו של ניוטון.
הסטודנטים בקיימברידג’ מתפרנסים מסיורים מודרכים שהם מעניקים לתיירים, על גבי סירות קאנו.
הביקור שלנו בקיימברידג’ היה ללא ספק אחד הימים היפים בטיול שלנו. אנחנו אוהבים את לונדון בכל ליבנו, אבל בכל פעם שיוצאים ממנה ומטיילים באחת הערים הסמוכות, הנשמה מתרחבת עוד יותר.
בחזרה לסנט פנקרס:
לסיכום: היה לנו טיול מופלא, מצחיק, מלמד, רגוע, נינוח ומעשיר, ובעיקר מלא באהבה. נהנתי מהחברה המופלאה של הבן שלי בעיר האהובה עלינו ביותר בעולם.
***
וכמה מילים בנימה יותר אישית: השנה לקחתי על עצמי פרוייקט קטן, שהוא הגשמת חלום: טיילתי עם כל אחד משני ילדיי בנפרד בלונדון. לחוות כל אחד מהם לחוד, אחד על אחד, 24/7, היתה חוויה מכוננת עבורי. אני אוהבת את הילדים שלי עד מאד, אבל בזכות שני הטיולים המופלאים האלו, זכיתי להכיר בכל אחד מהם צדדים חדשים, והרגשתי שאני מתאהבת בהם אפילו עוד יותר.
אני מאחלת חוויה נדירה וכיפית שכזו לכל אמא.
תודה שטסתם איילת טורס, וניפגש בטיול הבא, שיקרה ממש בקרוב.
וממש בקרוב מאד: אווטלנדר חוזרת לעונה 4!!!!
מי מתגעגע לריקאפים?!?
איילת יקרה,
נשמע שהיה לכם טיול קסום!!!
כן ירבו …
בטח לא קל לחזור ל”שגרה”…
יפעת