קייטנת לונדון קיץ 2026- פרק 6

היום קמנו בבוקר קצת יותר מאוחר מהרגיל.

גם מעצם היותנו עייפים וגם היות וזהו היום בנק הולידיי והכל נפתח מאוחר.

יצאנו בבוקר לתחנת בייקר וצעדנו לאורך הרחובות הריקים של מרילבון

אנחנו מאד מאד אוהבים את השכונה הזו

שבה יש לדעתנו את הבתים היפים ביותר בלונדון

המשכנו ללכוד מספרים. אתמול הגענו עד המספר 8 והבוקר אנחנו מתקדמים עם:

עד שהגענו ל Wallace Collection

וואלס קולקשן היא אחת הפנינים היותר מקסימות של לונדון. זהו מוזיאון קטן יחסית בתוך בית אצולה מהמאה ה 18 שמציג בתוכו אוסף ציורים כמו רמברנדט ורובנס, ריהוט צרפתי מפואר, פורצלנים, כלי נשק ושריונות, והכל מוצג בתוך חדרים שנראים כמעט כמו ארמון פרטי ולא כמו מוזיאון.

היום אנחנו באים במיוחד כדי לראות תערוכת ציורים של צ’רצ’יל

יש לצ’רצ’יל צד מפתיע לגמרי: הוא היה צייר חובב רציני ופורה מאד

הוא התחיל לצייר רק בסביבות גיל 41, בתקופה קשה בחייו אחרי משבר גליפולי והעזיבה שלו את האדמירלות

גיסתו הציעה לו להתחיל לצייר, ומה שהתחיל כהסחת דעת, הפך לתשוקה שנמשכה כמעט 50 שנה

ויש אפילו ציור שהוא צייר בעת ביקור בירושלים ב 1921 כשהיה שר המושבות:

בביקור הזה היה אירוע נהדר:

כשצ’רצ’יל הגיע לביקור בתל אביב הצעירה, מאיר דיזנגוף רצה שהיא תיראה ירוקה ומרשימה לכבוד האורח,

אבל הבעיה היתה שתל אביב היתה אז בעיקר חול וכולירע. אז הביאו עצי ברוש בוגרים ממקווה ישראל,

כרתו אותם ופשוט תקעו אותם בחול לאורך הדרך.

ואז אירעה הפדיחה: בעת קבלת הפנים, ילדים טיפסו על העצים כדי לראות את האורח החשוב,

והעצים פשוט התחילו ליפול.

צ’רצ’יל פרץ בצחוק ולפי האגדה פנה לדיזינגוף ואמר משהו בנוסח:

מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים שום דבר לא יצמח כאן.

הקפיטריה של הוואלס קולקשן, היא חלק בלתי נפרד מהקסם של המקום. היא נמצאת בחצר הפנימית המקורה בזכוכית של ה Hertford House, כך שמרגישים כאילו יושבים בחצר אלגנטית ומוארת בלב בית אצולה

מקום מצוין ללגום תה כהלכתו

משם המשכנו לצעוד לאורך הרחוב הראשי של מרילבון, נכנסנו ל Daunt Books הנפלאה

עד שהגענו לרחוב אוקספורד. בצהריים אכלנו במרקטו מייפיר האהוב

זהו שוק אוכל מרהיב שהוקם בתוך כנסייה לשעבר, מבנה ניאו גותי מהמאה ה19 בלב המייפיר

משם חזרנו לג’ון לואיס המושלם (שרותם קורא לו: יוחננוף)

כדי לאסוף את כל מה שסימנתי לפני כמה ימים ולא היה לי כח לשנע.

זוכרים את קופסת התפירה בעלת שלושת הקומות?

תזכורת:

ככה היא נראתה גלמודה בחנות

ככה היא נראתה אחרי טיפול בעזרת הבדים מליברטי:

וככה לאחר מילוי:

אנחנו עומדים לנצל כל מיליגרם שישראייר מאפשרים לנו.

רותם כל הזמן אומר שאם נגיע בסוף הטיול ללוטון ונגלה שיכולנו להביא עוד כמו ק”ג, הוא ירגיש כמו אוסקר שינדלר שבסוף הסרט יבב:

I Could have got more, I  Could have got more!

אחרי שפרקנו סחורה במלון, נסענו לתחנת פדינגטון

בתחנת פדינגטון ביקרנו מן הסתם בחנות החדשה והמהממת של פדינגטון

יש שם שתי בובות לאספנים, ממוספרות, שבאורח פלא לא נרכשו (עולות מעל 100 פאונד איץ’!)

בהזדמנות הזו גם הלכנו לומר לו שלום. הנה הוכחה שכולם אוהבים את פדינגטון, לא רק אנחנו:

אבל ההיילייט האמיתי חיכה לנו מחוץ לתחנה.

צעדנו במסלול שהיה רשום לנו בפנקס המון זמן אבל משום מה תמיד התפספס:  Little Venice

מקסים שם ממש.

והחלטנו שבפעם הבאה נצעד במסלול הארוך לאורך התעלה.